השיעור הזה הועבר בימי הקורונה, בימים של סגר, ולכן הועבר בזום.
השיעור משרטט את דמות אבי מו"ר ז"ל כדמות משלבת חכמה ותמימות. השיעור מתאר את הרב כמי שרכש את התמימות שלו. לא תמימות נאיבית וראשונית אלא שלמות דתית. תמימות מורכבת – האוחזת בו זמנית במוסר הטבעי יחד עם ציות מוחלט לצו האלוקי גם כשבמבט ראשון הוא נראה כסותר את המוסר הטבעי ומקבלת אותו כמוסרי. בשיעור יש ניתוח של תמימות במשנת הראשונים שנחלקו בפרשנות הפסוק "תמים תהיה עם ד' אלוקיך". רש"י – קריאה שלא לחקור אחר העתידות; רמב"ם – לא להזדקק למגידי עתידות שהם הבל; רמב"ן – להאמין בד' ולדבוק בו. הרא"ל פעל כרמב"ן – כשחווה קונפליקט בין מוסר והלכה הוא דבק בצו האלוקי. הוא לא ענה על השאלה, אבל יחד עם זאת, הוא לא ויתר עליה. בשיעור יש השוואה לאופן בו הגרי"ד שילב חכמה ותמימות, ותובנות על היחס בין עולמו של הגרי"ד ועולמו של הרא"ל.