להורדת המאמר לחץ כאן

שיטות הגאונים על תנאי כפול

א. פתיחה

שיטת הגאונים המגבילה את הצורך לכפול את התנאי לגיטין ולקידושין בלבד, מוזכרת במרחבי הספרות הרבנית בימי הביניים על אגפיה השונים. ראשונים נשאו ונתנו בשיטה בכל מרכזי התורה הגדולים של ימי הביניים – באנדלוסיה, בצרפת, באשכנז ובפרובנס.[1] מיעוט מהראשונים הכירו את השיטה כשיטת גאונים ישירות מתוך עיון בכתבי הגאונים ורובם הכירו אותה מכתבי ראשונים קודמיהם.[2] יש מהראשונים שאימצו את השיטה ויש שדחו אותה מפאת קשיים שמצאו בה.[3] תמונת המצב הביבליוגרפית בספרות הראשונים כה איכותית, שאף זכינו ללמוד מספרות הראשונים עצמה על זהותו של בעל השיטה – רב שמואל בן חפני (רשב"ח).[4] בתמונת מצב בהירה זו, דומה היה שהנושא מוצה. ברם, כמו במקרים נוספים, הגניזה הקהירית לא מפסיקה להפתיע אותנו ולגלות לנו שוב ושוב את חשיבות החזרה למקורות ראשוניים. מתוך אוצרות הגניזה זוהו קטעים מ'ספר התנאים' של רשב"ח, והתברר שהשיטה מופיעה בחיבור זה. העיון בדברים במקורם, שופך אור חדש על זהות בעל השיטה ועל תוכנה יחד עם זאת שהוא מאפשר קריאה חדשה גם במקורות נוספים המתייחסים לאמור ב'ספר התנאים'.

השיטה מופיעה בשני קטעי גניזה של 'ספר התנאים'.[5] הקטע הראשון מצוי באוסף פירקוביץ, ומספרו הקטלוגי הוא RNL, Yevr.-Arab. I 2938 (להלן – קטע פירקוביץ).[6] הקטע השני מצוי בספריית בית המדרש לרבנים בניו יורק, אוסף אדלר 2572, עמ' 25-24 (להלן – קטע אדלר).[7] קטע פירקוביץ פורסם לאחרונה על ידי שטמפפר,[8] וקטע אדלר מתפרסם כאן לראשונה, יחד עם ניתוח הממצא העולה מצירוף שני הקטעים יחדיו.

ג. הקטעים על הגבלת תנאי כפול  ב'ספר התנאים'

טרם שניגש לעיין בקטעים, נעיר קצרות על היחס ביניהם. קטע אדלר מכיל קטע מתוך הפרק הרביעי של ספר התנאים: "האופנים שמתייחדים לחלק מהתנאים ולא לאחרים". פרק זה נמצא באופן חלקי גם בקטע פירקוביץ אלא שהוא קטוע בחלק העוסק בכפילת התנאי.[9] בקטע פירקוביץ השתמר חלק מהפרק השני של 'ספר התנאים', שם במסגרת הדיון של רשב"ח אודות הפסיקה בתנאי כפול, הוא עוסק בהיקף החובה לכפול את התנאי. בכדי לאפשר לקורא לעקוב אחרי ניתוח הקטעים, אני שב ומביא כאן אף את קטע פירקוביץ עם תרגומו של שטממפר, ולאחריו את קטע אדלר.

קטע פירקוביץ עמ' 5 ב'[10]

המקור הערבי		תרגום
וקד קיל אן ראס אלמתיבה אלפיומי זצ"ל אנה קאל לנחתאג אלי תנאי כפול אלא פי גטין וקידושין פקט ואל אעתבאר יכ'רג לנא אנהם לא יחוגו אלי תנאי כפול אלא פי אמור מכ'צוצה פי גטין ומא כאן פי חכמהא ודאך כגט שכיב מרע והו אן כאן עלילא פאכ'תאר אן יכתב לזוגתה גט חתי אן מאת תכ'לצת מן אליבום ואן ברא לם תחרם עליה אן כאן כהן פליכתבה ויסלמה אליהא עלי אלשרוט אלתי וצפהא אתקין שמואל בגטא דשכיב מרע אם לא באתי לא יהא גט ואם מתתי יהא גט וטאל אלכוץ' פי ד'לך וחרר רבא אלכלאם בקולהם אלא אמ' רבא הכי קאמ' אם לא באתי לא יהא גט ואם מתתי יהא גט ואם {לא} מתתי לא יהא גט (ואם מתתי יהא גט) ותקנת מר שמואל דלך מע תחריר רבא (לא) [לה] ידל עלי אן אל הלכה כאנת ענדהמא כר' מאיר פי תנאי כפול		וכבר נאמר שראש הישיבה הפיומי זצ"ל אמר: "אכן איננו צריכים תנאי כפול אלא בגיטין ובקידושין בלבד". ומן העיון אנו מסיקים שהם לא חייבו תנאי כפול אלא בדברים מסוימים בגטין ובמה שיש בדינם, וזה כגט שכיב מרע, אשר בזמן מחלתו החליט לכתוב לאשתו גט כדי שאם ימות תהיה היא פטורה מן הייבום ואם יבריא תהיה מותרת לו אם הוא כהן, אזי עליו לכתבו ולמסרו לה על פי התנאים אשר תיאר אותם: 'אתקין שמואל בגטא דשכיב מרע אם לא באתי לא יהא גט[11] ואם מתתי יהא גט'. והתארך הדיון בזה, והבהיר רבא את הדברים, כפי שאמרו: 'אלא אמ' רבא הכי קאמ' אם לא באתי לא יהא גט[12] ואם מתתי יהא גט ואם {לא} מתתי לא יהא גט (ואם מתתי יהא גט)'.[13] ותקנת שמואל, יחד עם הבהרת רבא, (לא) [לו],[14] מורים על כך שההלכה הייתה לדעתם כר' מאיר בתנאי כפול.

קטע אדלר עמ' 24

המקור הערבי		תרגום[15]
וקד תקדם פי כלאמנא אנה מסתעמל פי שרוט אל גיטין ומא גרי מגריהא ודאך מא דלת אלדלאל עליה בגט שכב מרע ואשבאהה: פאן קאל קאיל אן ליס[16] קד קאלו רב[17] מאיר אומ' כל תנאי שאינו כתנאי בני גד ובני ראובן אינו תנאי והו מקול בלפט' אל עמום: פלם […]תמוה[18]  במא דכרתמוה דון גירה קיל לה אנה יגב תכ'ציץ אלעמום פי אל נצוץ  ואלאכבאר אדא צחת אלדלאלה {פי תכציצהא ואדא צחת אלדלאלה}[19] אלתי קדמנאהא בתכציץ ר' מאיר וגב אן נחכם בתכציצה ואן יתרא אלקול בעמומה:		וכבר קדם בדברנו שהוא משמש בתנאי גיטין והדומה להן וזה מה שהראתה הראיה בגט שכיב מרע והדומה לו.   ואם יאמר אדם האם לא אמרו ר' מאיר אומ' כל תנאי שאינו כתנאי בני גד ובני ראובן אינו תנאי', וזה נאמר בלשון כללית. ואם כן מדוע [הזכרתם] אותו במה שהזכרתם ולא בזולתו?   אמור לו שצריך להגביל את האמירות הכלליות שבכתובים ושבמסורות כאשר התאמתה ההוכחה {להגבלתם. וכאשר התאמתה ההוכחה} אשר הקדמנו להגבלת ר' מאיר, עלינו לפסוק שהוא מוגבל אף על פי שהמאמר בא באופן כללי.

ד. ניתוח הקטעים ב'ספר התנאים'

העיון בקטעים מקוריים אלו מגלה כמה דברים חדשים. חלק מהדברים המעורפלים בקטע פירקוביץ מתבהרים באמצעות העיון בקטע אדלר.

קטע פירקוביץ שופך אור על זהות הגאון שחידש את השיטה המצמצמת את הדרישה לכפול את התנאי לגיטין וקידושין: ראש הישיבה הפיומי – רב סעדיה גאון.[20]

ברם, חשיבות העיון בקטעים לא מצטמצמת לזאת בלבד. שטמפפר עמד על כך שישנה עמימות בקטע פירקוביץ באשר לפרשנות המשפט: "ומן העיון אנו מסיקים שהם לא חייבו תנאי כפול אלא בדברים מסוימים בגטין ובמה שיש בדינם וזה כגט שכיב מרע…". שטמפפר מעיר: "מן ההקשר קשה להכריע אם המשפט הבא הוא של רס"ג או של רשב"ח. אם הוא של רשב"ח, נראה שפוסק כרס"ג, אך אפשר להבין שהוא מצמצם יותר את הצורך בתנאי כפול ומחייב רק בגיטין, וגם בהם – במקרים מסוימים".[21] והנה, ניסוח דומה חוזר גם בהמשך החיבור בקטע אדלר: "וכבר קדם בדברנו שהוא משמש בתנאי גיטין והדומה להן וזה מה שהראתה הראיה בגט שכיב מרע והדומה לו". קטע זה כקודמו, מדגיש את צמצום החיוב לכפול את התנאי לגיטין ולא מזכיר כלל קידושין. אף הוא כקודמו, מדגיש שמקור הדברים הוא בתקנת שמואל בגט שכיב מרע, ומציין במפורש שהדין לא מוגבל לגט שכיב מרע בלבד אלא תופס גם ביחס למקרים שדומים לגט שכיב מרע, ללא ציון ברור באשר לגבולות והגדרת המקרים הדומים. עם זאת, אני מדגיש שלא ניתן להכריע חד משמעית בדבר, מפאת עמימות הלשון של רשב"ח. שכן, תחילת המשפט "בתנאי גיטין והדומה להן" יכול להתפרש כמוסב על גיטין וקידושין, כאשר הביטוי "והדומה להן" רומז לקידושין. ועם זאת, החזרה הכפולה של ניסוח דומה, המדגיש את צמצום החיוב לכפול את התנאי לגיטין ללא הזכרה מפורשת של קידושין, יחד עם הניסוח בסיום הדברים "בגט שכיב מרע והדומה לו", מחזקים לדעתי את הקו הפרשני הרואה בדברי רשב"ח גיבוש שיטה עצמאית משלו.[22]

חיזוק להצעה בדבר קיום שתי שיטות ב'ספר התנאים' ניתן להביא ממקורות שונים בני המאה האחת עשרה, המתייחסים לשיטת הגאונים, אך מציינים את הגבלת החיוב לכפול את התנאי לגיטין ללא הזכרת קידושין.

מקום ראשון הוא בפירושו של רב נתן אב הישיבה למשנה קידושין המזכיר במפורש את הקטע הנ"ל מתוך 'ספר התנאים':[23]

המקור הערבי		תרגום[24]
קאל ר' שמואל בן חפני פי כתאב אלשרוט: הד'י יתצ'מן פי שרוט אלגטים אם מתי יהא גט ואם לא מתי לא יהא גט אם באתי מכאן ועד יום פלוני הרי זה אינו גט ואם לאו הרי זה גט		אמר ר' שמואל בן חפני בספר התנאים: זה כולל בתנאי הגיטים: אם מתי יהא גט ואם לא מתי לא יהא גט, אם באתי מכאן ועד יום פלוני הרי זה אינו גט ואם לאו הרי זה גט[25]

 

אסף משער בהערותיו, שמובאה זו בפירוש למשנה קידושין פ"ג מ"ד, עוסקת בקביעת התחומים שדרוש בהם לכפול את התנאי. אסף כותב: "כונתו, כנראה, דלא בעינן תנאי כפול אלא בגיטין וקדושין ולא בדיני ממונות".[26] בציינו, 'כנראה', רמז אסף לכך שהמובאה עמומה וכי אין ביטחון מלא שזהו הפירוש שלו. ואכן, עתה משזכינו לעיין ב'ספר התנאים' במקור, נראה להציע הסבר אחר לדברים. נראה שלא שיטת רס"ג מצוטטת כאן אלא שיטת רשב"ח המצמצמת את הדרישה לכפול את התנאי לגיטין בלבד.[27] דברי רשב"ח הובאו בפירוש רב נתן למשנה קידושין פ"ג מ"ד, בה מובאים דברי רבי מאיר הדורשים לכפול את התנאי. נראה שדברי רשב"ח הובאו בכדי לומר שעל אף שממיקום המשנה במסכת קידושין ברור שרבי מאיר עצמו דורש לכפול את התנאי בתנאי קידושין, אך להלכה דבריו מתקבלים רק ביחס לתנאי גיטין. הדברים תואמים לחלוטין את דברי רשב"ח בקטע אדלר, שעל אף שר' מאיר דרש לכפול את התנאי בקידושין, אך שהאמוראים פסקו כמותו רק בגיטין, כפי שמתברר מתקנת שמואל שיש לכפול את התנאי רק במקרה של גט שכיב מרע והדומה לו.[28]

 

מקום נוסף בו נזכרת שיטה המגבילה את הצורך לכפול את התנאי לגט בלבד, הוא בדברי השואלים את רב האי בתשובתו שהתפרסמה בתשובות הגאונים החדשות סימן קנג:[29]

ילמדנו אדוננו הדין מה, כי יש מי שאומ' כי אין אדם צריך לכפול תנאו אלא בגט שכיב מרע בלבד כי דאתקין שמואל אבל לגבי עלמ' לא צריך והשטר (מקדים) [מקוים] והנכסים לאב, ויש מי שאומ' כי הנכסים לבעל כי הלכה כר' מאיר שאומ' כל תנאי שאינו כתנאי בני גד ובני ראובן אינו תנאי, יפרש לנו אדונינו היאך חוק התנאים דעלמ' אם הם כחוק הגט או לא

נראה, ששואלים אלו מתייחסים לשיטת רשב"ח, שכן, הם מציינים לדעה הסוברת שיש צורך לכפול את התנאי רק בגט שכיב מרע, ומסיימים את שאלתם בהצבת השאלה "היאך חוק התנאים דעלמ' אם הם כחוק הגט או לא".

 

מקום שלישי הוא בתשובת הרי"ף על משפטי התנאים בדיני ממונות.[30] נסתפק כאן בהבאת מה שנוגע לשיטת רשב"ח – לשון השאלה ותחלת התשובה:

וששאלת בדין התנאים הנמצאים בגיטין הנצרכים להיות תנאי כפול והין קודם ללאו ומעשה קודם לתנאי וכו'. החלוק בתנאים אלו בין הגיטין וזולתם.

דין התנאים בגט מפורש בפרק מי שאחזו קורדיקוס הלכה הרי זה גיטך על מנת שתתני לי מאתים זוז.

נשים לב ללשון השואלים: "החלוק בתנאים אלו בין הגיטין וזולתם". ב'גיטין' הכוונה לגט הניתן על תנאי.[31] הרושם הוא, אפוא, שהשואלים מצטטים את שיטת רשב"ח שדרשה לכפול את התנאי בגיטין בלבד. שאלתם היא מהו הדין ב'זולתם', דהיינו בתחומי הלכה נוספים. ההצעה שהשואלים עסקו בשיטת רשב"ח עולה גם מתחלת לשון התשובה של הרי"ף: "דין התנאים בגט מפורש בפרק מי שאחזו קורדיקוס".[32] הרי שנקודת המוצא של התשובה היא עמדה המגבילה את הצורך לנסח כפי משפטי התנאים לגט בלבד.

 

נמצאנו למדים, שבכתבי בני המאה האחת עשרה הקרובים בזמן לרשב"ח, משוקעת  שיטה המגבילה את הצורך לכפול את התנאי לגיטין בלבד ללא הזכרת קידושין. פירוש רב נתן אב הישיבה ציין במפורש ל'ספר התנאים', ומסתבר שאף השואלים את רב האי ואת הרי"ף שאבו את הדברים משם. נראה שמקורות אלו משקפים הבנה שרשב"ח חלק על רס"ג, והגביל את הצורך לכפול את התנאי לגיטין בלבד.

קביעה זו מתחזקת מהניסוחים המגוונים ואף הסותרים של המקורות הנ"ל באשר לזהות המקרים בהם יש צורך לכפול את התנאי. פירוש רב נתן אב הישיבה המציין שהוא מצטט מתוך 'ספר התנאים', מציין לגט שכיב מרע ולמקרה נוסף של תנאי של "אם לא באתי". מסתבר שהוא כלל מקרה זה תחת מה שרשב"ח ציין כ"דברים מסוימים בגיטין ומה שדומה להם בדין", אף שרב נתן לא ביאר במה הם דומים. ברם, בכותרת הדברים משמע אחרת. פירוש רב נתן מביא בשם רשב"ח: "זה מדבר בתנאי הגיטים". פשטות דבריו היא שיש צורך לכפול את התנאי בכל גט הניתן על תנאי.

אף לשון השואלים את רב האי עמומה בנקודה זו. שכן, בעוד שבתחילת הדברים שצוטטו לעיל, הם מציינים "כי אין אדם צריך לכפול תנאו אלא בגט שכיב מרע בלבד", בסיכום השאלה הם מסכמים: "היאך חוק התנאים דעלמ' אם הם כחוק הגט". לשון זו משתמעת לשני פנים. ניתן לפרשה כחוק גט שכיב מרע שהוזכר קודם, אך היא גם ניתנת להתפרש שדרוש לכפול את התנאי בגיטין הניתנים על תנאי. אם פירוש זה מתקבל, הרי שתמונת הדברים דומה לזו שאצל פירוש רב נתן אב הישיבה.

בתשובת הרי"ף, השיטה מוצגת כדורשת כפילת התנאי בכל גט הניתן על תנאי. שכן, זהו לשון השואלים: "החלוק בתנאים אלו בין הגיטין וזולתם". ב'גיטין' הכוונה לגט הניתן על תנאי. הם אינם מחלקים בין סוגי גיטין שונים ומסתבר שכוונתם לכל הגיטין. שאלתם היא מהו הדין ב'זולתם', דהיינו בתחומי הלכה נוספים. אף תחלת לשון התשובה של הרי"ף מורה כן: "דין התנאים בגט מפורש בפרק מי שאחזו קורדיקוס". הרי שנקודת המוצא של התשובה היא עמדה המגבילה את הצורך לנסח כפי משפטי התנאים לגט, בלי לציין להגבלה לחלק מסוגי הגיטין.

הרקע לעמימות ההגדרה של המקרים בהם יש צורך לכפול את התנאי מוסבר בכך שמקורות אלו שאבו את הדברים מתוך 'ספר התנאים'. מקור העמימות מושרש בעמימות ובדו משמעות הקיימת בגוף דבריו של רשב"ח עצמו. רשב"ח ציין את תקנת שמואל בגט שכיב מרע כמקור אמוראי מפורש הפוסק שיש לכפול את התנאי. לכן, הוא ציין במפורש את גט שכיב מרע, תוך שהוא מוסיף שהוא הדין במה שדומה לגט זה, אך סתם ולא ביאר למה כוונתו. כבר עמדנו על כך (לעיל עמ' 6) שהוא עצמו התנסח בניסוחים שונים מהם ניתן להסיק מסקנות שונות באשר לגבולות המקרים בהם יש צורך לכפול את התנאי. עמימות זו הביאה לכך ששלושת המקורות המתייחסים לשיטת רשב"ח, השווים בכך שהם לא מזכירים קידושין אלא רק מקרים של גט, נקטו בניסוחים שונים של שיטתו. לשון השואלים את רב האי התמקדה במה שמפורש בדברי רשב"ח – גט שכיב מרע, והתעלמה מהמקרים הדומים. מלשון הציטוט של פירוש רב נתן את 'ספר התנאים' ניתן להבין שיש לצרף לגט שכיב מרע אף מקרה של תנאי "אם לא באתי". לשון הכותרת של רב נתן (ואולי הסיכום של השואלים את רב האי) מניחה שמה שדומה לו הינו כל הגיטין. סוף דבר, מקור העמימות הוא בדבריו של רשב"ח עצמו, והניסוחים המאוחרים של שיטתו סיכמו אותו בדרכים שונות.

ה. בין שיטת רס"ג לבין שיטת רשב"ח

לאחר ביסוס הקביעה אודות קיומן של שתי שיטות גאונים, נברר את היחס ביניהן. נחתור להבין את ההבדל בין השיטות ואת הרקע לעמימות של ניסוח שיטת רשב"ח, תוך שנתחקה אחרי תהליכי הדיון ושלביו במקורות שהובאו לעיל.

רשב"ח הביא את שיטת רס"ג שאיננו צריכים תנאי כפול אלא בגיטין ובקידושין בלבד, ללא ציון למקור השיטה בספרות חז"ל וללא הסבר של טעם הדבר. תמונת המצב באשר למקור והסבר שיטת רס"ג תוארה על ידי הרי"ף: "ולמה נתפרשו כל הדברים הללו בגיטין וקידושין, לזה לא מצאתי טעם, אבל לא מצאתי לרבותינו שיזכרום אלא בהן".[33] הרי"ף מציג את תמונת המצב של מקורות חז"ל כעוסקים בכפילת התנאי בהקשר של גיטין וקידושין. בראש מקורות אלו הייתי מציין את המשנה בקידושין, שממנה וודאי עולה שרבי מאיר דרש לכפול את התנאי בקידושין. ברם, רשב"ח עצמו לא הסתפק בהישענות על המשנה בקידושין אלא בחן את שאלת הפסיקה בעניין הלכתו של ר' מאיר הדורש לכפול את התנאי במסגרת סוגיות התלמוד. עיקר חידושו של רשב"ח הוא הצבעה על תקנת שמואל בגט, אותה ראה כפסיקת הלכה כר' מאיר שיש לכפול את התנאי יחד עם הגבלתה למקרה האמור בתקנה. מכאן ואילך, מרכז הכובד של שיטתו עבר מהמשנה בקידושין לתקנת שמואל בגט שכיב מרע. מתוך כך, רשב"ח הציע ניסוח מחודש ומצומצם יותר לשיטה המשקפת את תקנת שמואל – יש צורך לכפול את התנאי רק בגט שכיב מרע והדומה לו. נכון הדבר, שרשב"ח היה יכול להמשיך ולאחוז בשיטת רס"ג, שיכולה לעלות בקנה אחד עם עיגון השיטה בתקנת שמואל, תוך ציון שקידושין שייך למסגרת של מקרים הדומים לגט שכיב מרע. ברם, נראה שרשב"ח סבר שנכון לצמצם את הדרישה לכפול את התנאי ולדרוש אותו רק במקום בו נפסק במפורש בתלמוד שיש לכפול את התנאי, ולכן צמצם את כפילת התנאי למקרה האמור במפורש בתקנת שמואל. יחד עם זאת, הוא ציין שאותו דין יתפוס גם במקרה "הדומה לו". ברם, היות והוא לא ציין במפורש את זהותם של אותם מקרים דומים, דבריו נתפרשו בפנים שונות על ידי המעיינים בחיבורו.

ניטיב לעמוד על הדבר, לכשניתן את דעתנו לטעם השיטות המגבילות את החובה לכפול את התנאי. בגשתנו לבירור טעם השיטות, עלינו לזכור את הכלל ההלכתי, שמי שניסח את תנאו שלא לפי 'משפטי התנאים', שאין תוקף לתנאי, ולכן המעשה קיים אף אם התנאי לא התקיים. מצב זה, יכול להביא לידי כך , שעל אף שלשון התנאי מגלם בתוכו את רצון המתנה, אך כישלון בניסוח נכון של התנאי יביא לידי חוסר התחשבות ברצונו. אשר גולאק הציע שבעיתיות זו היא העומדת בבסיס השיטה המגבילה את הצורך לכפול את התנאי:

"חומר הלכה זו, המצריכה שכל תנאי יהיה כדוגמת בני גד וראובן, עושה את התנאת התנאי לפורמליות קשה, אשר בנקל יכשלו בה בלשונם רוב בני אדם. ביחוד פורמליות זו מכבידה על יחוסי המשא ומתן ועסקי הממון, שהנושאים ונותנים לא ידעו ולא ישימו על לב להזהר בדקדוקי התנאת התנאי, ונמצא שתנאיהם אינם קיימים.

ועל כן אנו מוצאים בדיני ישראל, בייחוד בדיני ממונות, את הנטייה להקל את דרך התנאת התנאי, ולהסיר את הפורמליות שבלשון של תנאי בני גד ובני ראובן".[34]

עתה שתשובת רב האי על תנאי כפול עומדת בפנינו, נוכל לקיים את הצעת גולאק מתוך דברי רב האי.[35] נדגים את דברי גולאק על בעיית חופש ההתנאה באמצעות ציטוט קטעים מתוך דברי השואלים את רב האי בתשובות הגאונים החדשות סימן קנג:

ראובן ארש בתו לבנו של שמעון והקנה לה מנכסיו בשעת קדושין חמש מאות זהובים על מנת שלא תזכה בהן אלא אם יהיה לה בן או בת ממנו, ואם לא יהיה לה ממנו זרע כלל ותמות בתו של ראובן בלא זרע שיחזור אליו הזהובים הללו. וכיון שעמד להכניס את בתו אמר לשמעון ולבנו כתבו כתב באילו התנאים שבינינו כדי שיהיו בידו לאחר היום לזכות ולראייה, ושמעון זה ובנו הם סופרי הקהל ומביניהם, והלכו וכתבו ונתנו לראובן. ונכנסה בתו לבן שמעו' ושהתה עמו כמה שנים ולא זכתה לזרע ונפטרה בלא זרע. ועמד ראובן ותבע הממון של בתו שיחזור אליו כחוק התנאי שהיה ביניהם, ועמדו שמעו' ובנו בפניו ואמרו לו כי השטר שבידך מופסד, הוצא אותו (הוציא אותו) שיעיינו בו חכמים. והוציא ראובן שטרו ולא מצאו בו תנאי כפול בהן קודם ללאו כתנאי בני גד ובני ראובן. ואמרו לו שמעו' ובנו אנו הטעינוך מאותו העת שכתבנו אותו השטר וידענו כי לא יתקיים בידך וכי הוא מופסד, וכבר זכתה בתך בנכסים מאותו העת ואני (היושר) [היורש] לאשתי ואין לך כלום. ורבו ביניהם הדברים והחלוקות, וראובן צועק כי אני בתנאי מקויים מפורסם הקניתי ואתם שקלקלתם ועשיתם מרמה עלי.[36]

תיאור מקרה זה מבטא היטב את האמור לעיל. לכל מעיין בטיעוני הצדדים ברור שראובן התכוון להקנות את חמש מאות הזהובים לבתו רק במידה ויתקיים התנאי. אלא שהתנאי לא נוסח כדבעי על ידי סופרי הקהל שהם שמעון ובנו, ואלו ניצלו פרצה פורמלית זו בכדי לטעון שהמתנה חלה בכל מקרה. מקרה זה ממחיש היטב את הבעייתיות שבדרישה לכפול את התנאי.

השואלים עצמם הניחו שהשאלה כולה תלויה ועומדת בשאלת הפסיקה בנושא האם יש צורך לכפול את התנאי בדיני ממונות.[37] בניגוד להם, רב האי היטה את הדיון לכיוון אחר והוא הצורך לכפול את התנאי בתנאי 'על מנת'.[38] רב האי עצמו כמעט ולא מתייחס בדיונו הארוך לשאלת הצורך לכפול את התנאי בדיני ממונות. עם זאת, בסיכום התשובה, בה הכריע שיש להתחשב במקרה זה בתנאי, ציין רב האי אף לעניין דיני ממונות:

"כי הכל לפי תנאו, וקיימ' לן כל דבר שבממון תנאו קיים".[39]

הלכה זו מופיעה בספרות חז"ל ביחס למתנה על מה שכתוב בתורה.[40] פירושה, שבדבר שבממון ניתן להתנות על מה שכתוב בתורה. והנה, רב האי לוקח הלכה זו שנאמרה בהקשר הנ"ל, ומסביר באמצעותה את הוויתור על הדרישה לכפול את התנאי בדיני ממונות. הסברו הוא, שבדבר שבממון תנאו קיים. ביאור הדברים, בהקשר המקורי בו נאמרו הדברים ביחס ליכולת להתנות על הכתוב בתורה, הוא שהאופי היסודי של דיני ממונות הוא היותו חוזה והסכם הנערך בין צדדים. ביכולתם של הצדדים לעצב כרצונם את תנאי ההסכם הנערך ביניהם. על רקע תפיסה זו, פרטי החלויות המצוינים בהלכה נתפסים כהצעה לפרטי החוזה, אך אינם נתפסים כמחייבים. לכן, רשאים הצדדים לשנות מהמתכונת המוצעת בתורה, ולעצב את פרטי החוזה ביניהם כפי הנראה להם.

כאשר רב האי 'העביר' הסבר זה לשאלת הצורך לכפול את התנאי בדיני ממונות, נראה ששמר על המשמעות המקורית של משפט זה. מפרטי המקרה שהובאו לפני רב האי בשאלה הנ"ל, עולה בעליל שהייתה הבנה והסכמה של הצדדים שהמתנה שניתנה הותנתה בתנאי מסוים. הוויכוח בין הצדדים לא נסוב על האומדנה, אלא על השאלה האם מתעלמים מתנאי שלא כפלו אותו אף שברור שהנותן נתן את המתנה רק על דעת אותו התנאי. המאבק הוא בין עמדה הטוענת להיצמדות פורמלית ללשונות ניסוח מסוימים לבין עמדה המתחשבת באומדנה. עמדה אחרונה זו אומצה על ידי רב האי, שביטא אותה באמצעות הכלל שנשנה ביחס למתנה על מה שכתוב בתורה – "כל דבר שבממון תנאו קיים". כלל זה קובע שבממון מתחשבים בדעת הצדדים. היות והאומדנה הברורה היא שיש להתחשב בתנאי, על כן פסק רב האי שלא אומרים במקרה זה תנאי בטל ומעשה קיים.

בנקודה יסודית זו שונים דיני ממונות מגיטין וקידושין הנוגעים למעמד אישי. אפשרות ההתנאה הרי קיימת בכדי להגמיש את היכולת ליצור חלות. היא באה להקנות לאדם יכולת לבצע את המעשה היוצר את החלות אף קודם שהתברר לו שהוא מעוניין בקיומה. יכולת הגמשה זו נדרשת במיוחד במקרים בהם לא יוכל ליצור את החלות לכשיתבהר העתיד ותוכרע דעתו בדבר.[41] יכולת הגמשה זו תואמת את רוח דיני ממונות, בהם הקו המנחה הוא "כל דבר שבממון תנאו קיים". כל הטלת מגבלות פורמליות על לשון הניסוח של התנאי נוגד את האופי היסודי של דיני ממונות.

לא כן הדברים ביחס למעמד אישי. אמנם, אף ביחס למעמד אישי מקורות חז"ל מציעים את האפשרות להתנות. ברם, מדובר במעין שטר ושוברו עמו. בצד מתן האפשרות להגמיש את היכולת ליצור חלות, עומד בגיטין וקידושין גורם נוסף והוא אי הבהירות הנוצרת ביחס למעמד אישי. בצד מתן האפשרות להתנות, נולדה בעיה חדשה והיא האפשרות של מצב לא רצוי שנוצר, והוא שכל עוד לא נתקיים התנאי, מעמדה האישי של אשה כאשת איש יהיה עמום. כאן, ההתעקשות לדרוש את ניסוח התנאי באופן מסוים, לא רק שאינה נוגדת את הקו המנחה ביחס לגיטין וקידושין, אלא שהיא אף מתמודדת עם המצב שתואר. הדרישה לכפול את התנאי בגיטין וקידושין, אכן מקשה על היכולת להתנות. היא אף יכולה ליצור מצב בו ההיצמדות לדרישה לניסוחים פורמליים תוביל למצב בו נתעלם מרצונו של אדם שכשל בניסוחיו. לכן דרישה זו מחייבת את המנסח להזדקק למערכות משפטיות מוכרות, ובכך מגבירה את הפיקוח יחד עם הגבלת מצבי הביניים, ובכך מקטינה את אי הבהירות ביחס למעמד אישי.

נתנה ראש ונשוב לדון ביחס שבין שיטת רס"ג לבין שיטת רשב"ח. דברינו הצביעו על מגמת צמצום הדרישה לכפול את התנאי כעולה בקנה אחד עם חופש ההתנאה, יחד עם הצבעה על הבדל יסודי בין הדינמיקה של דיני ממונות לבין מעמד אישי. במפגש שבין שתי נקודות אלו עומדת ההבחנה שבין שיטות הגאונים. שיטת רס"ג משלבת יחד את שתי המגמות הנ"ל. היא מצמצמת את הדרישה לכפול את התנאי למקרי גיטין וקידושין, תוך שרטוט קו הלכתי ברור המבחין בין תנאי במקרה של מעמד אישי לבין דיני ממונות. רשב"ח אימץ את מגמת הצמצום של רס"ג, וביכר את חופש ההתנאה אף במקרים של מעמד אישי. וכך, משהצביע על תקנת שמואל כמקור לפסיקת ההלכה המגבילה את הצורך לכפול את התנאי, הוא הציע הצעה מצמצמת יותר מזו של רס"ג, והיא הגבלת הדרישה לכפול את התנאי למקרה של תקנת שמואל, ולמקרים הדומים לו בלבד. סיכומו של דבר, שיטת רס"ג מוסברת כשיטה המאפשרת חופש התנאה בדיני ממונות אך דורשת כללי ניסוח נוקשים בתחום של גיטין וקידושין שהם תחומים של מעמד אישי. ואילו רשב"ח העדיף את חופש ההתנאה אף בתחום של מעמד אישי, ולכן צמצם את החובה לכפול את התנאי רק למקום בו נפסק כך במפורש בתלמוד – גט שכיב מרע והדומה לו.[42]

ו. גורל שיטת רשב"ח

שחזרנו על פי 'ספר התנאים' ומקורות בני המאה האחת עשרה את קיומן של שתי שיטות גאונים. בעוד שרס"ג הגביל את הצורך לכפול את התנאי לגיטין וקידושין, רשב"ח הגביל את הצורך לגט שכיב מרע והדומה לו. שתי שיטות אלו היו מוכרות לחכמים בני המאה האחת עשרה. ברם, במקורות מאוחרים יותר אבד זכרה של שיטת רשב"ח. מהמאה השתים עשרה ואילך, השיטה שאליה מתיחסים הראשונים היא שיטת רס"ג, אשר בחלק מהמקורות נקראה על שמו של רשב"ח ואילו שמו של רס"ג אבד כליל מהדיון.[43] נראה שהרקע לכך נעוץ בעמדה ההלכתית שנקטו בה המשיבים לשואלים הנ"ל. כפי שראינו לעיל, העמדה הבסיסית שרב האי גאון אימץ לחלק בין דיני ממונות לבין מעמד אישי, מובילה לאימוץ שיטת רס"ג. אף הרי"ף, אימץ את שיטת רס"ג.[44] ייתכן והסיבה ששיטת רס"ג אומצה על ידם מושרשת בכך, שהיא מאזנת טוב יותר משיטת רשב"ח את הגורמים השונים שתוארו לעיל. שיטת רס"ג בהירה יותר משיטת רשב"ח באשר לניסוחה המושגי, והיא מאזנת בצורה ראויה בין חופש ההתנאה בדיני ממונות לבין שמירה על מעמד אישי בגיטין וקידושין. העדר גישה לחכמי אירופה במאה השתים עשרה לכתבים המקוריים של הגאונים שנכתבו ערבית יהודית, הביאו לכך שהם שאבו את ידיעותיהם מכתבי ראשונים הקודמים להם. היות ואלו אמצו את שיטת רס"ג והשמיטו את הזכרת שיטת רשב"ח, אבד זכרה של שיטת רשב"ח, ומעתה נותר בספרות הרבנית רושם שבספרות הגאונים היתה שיטה אחת בלבד.

* המאמר מבוסס על עבודת גמר לתואר שני שכתבתי בהנחיית מורי פרופ' ירחמיאל ברודי, "שיטות הגאונים ודיוני הראשונים על תנאי כפול בדיני ממונות", האוניברסיטה העברית בירושלים, תשס"ג (להלן: עבודת גמר). פרופ' ברודי הוא שגילה לי בשעת כתיבת עבודת הגמר את דבר קיום קטעי הגניזה של 'ספר התנאים'. אני מודה לו על ההנחיה שלו, ועל התורה שלמדתי ממנו במשך שנים רבות, שחלק ממנו משוקע במאמר זה. אני מפרסם את המאמר בעקבות פרסום מאמרו של יהודה צבי שטמפפר, "דרישות צורניות של תנאי בגט: לשיטת רב שמואל בן חפני גאון", גנזי קדם ז (תשע"א), עמ' 225-209 (להלן: שטמפפר), הדן בסופו בקצרה בדברי רשב"ח על תנאי כפול. אף פרסום ספר הגירושין של רשב"ח, מאפשר הבנה טובה יותר של הקטעים שעסקתי בהם מ'ספר התנאים'. ראה: יהודה צבי שטמפפר, ספר הגירושין לרב שמואל בן חפני גאון סורא, ירושלים, תשס"ט (להלן: ספר הגירושין). בדקתי מחדש את הדברים, ושיניתי כמה דברים מהעבודה המקורית. אני מודה לפרופ' ברודי, לד"ר מנחם כ"ץ ולד"ר שטמפפר על הערותיהם המועילות למקרא טיוטה של המאמר, ששולבו בגופי הדברים בשם אומרם. כמובן, שהאחריות לתוכן המאמר היא שלי.

[1] עקבתי אחרי דיוני הראשונים בעבודת גמר עמ' 147-96. לסיכום הדיון באנדלוסיה, ראה שם עמ' 107-96; לסיכום הדיון בצרפת, ראה שם עמ' 122-108; לסיכום הדיון באשכנז, ראה שם עמ' 130-123; לסיכום הדיון בפרובנס, ראה שם: עמ' 148-131.

[2] הרי"ף והרמב"ם ככל הנראה ראו את השיטה במקורה בספרות הגאונים, וכך גם בעל העיטור, ראה: עבודת גמר עמ' 107-96, 145-143. לעומת זאת, מדברי שאר הראשונים נראו שהם שמעו על השיטה או שלמדוה מכתבי קודמיהם, אך אין לנו ביסוס להיכרות ישירה שלהם עם השיטה מתוך ספרות הגאונים עצמה.

[3] באנדלוסיה נחלקו הדעות האם לקבל את השיטה, בעוד שהרי"ף אימץ אותה, הרמב"ם דחה אותה. בצרפת הרשב"ם אימץ את השיטה תוך שהוא משבצה במסגרת דיון דיאלקטי. בסופו של הדיון בבית מדרשו של הר"י הזקן הוצעו תירוצים אחרים ליחס בין הסוגיות ושיטת הגאונים נדחתה. באשכנז השיטה התקבלה להלכה, ובפרובנס נחלקו הדעות של חכמי המאה השתים עשרה האם לאמץ את השיטה, ובמאה השלש עשרה התקבלה עמדת הראב"ד שיש לאמצה.

[4] הגהות מיימוניות ומרדכי, ראה: עבודת גמר עמ' 129.

[5] על "ספר התנאים" ועל גילויו ופרסומו במחקר, ראה: עבודת גמר, עמ' 73-70.

[6] א"א הרכבי זיהה את קטע פירקוביץ כחלק מ"ספר התנאים", והודיע על כך במבואו לספר הירושות, תוך שהוא מצטט ממנו חלק מהקטע העוסק בהגבלת הצורך לכפול את התנאי לגיטין וקידושין בלבד, ראה: עבודת גמר עמ' 71.

[7] לתיאור כתב היד, ראה: נ' דנציג, קטלוג של שרידי הלכה מגניזת-קאהיר באוסף א"נ אדלר שבספריית בית המדרש לרבנים באמריקה, ניו יורק וירושלים תשנ"ח, עמ' 79.

[8] ראה: שטמפפר, עמ' 224-223. אני מודה לד"ר שטמפפר על הרשות להביא את הקטע יחד עם תרגומו.

[9] גם סדר הדפים בקטע פירקוביץ השתבש, והשתרבב לשם עמוד מתוך ספר המשכון. שטמפפר פרסם חלק מקטע זה מתוך ספר המשכון, ראה: יהודה צבי שטמפפר, "סמכות המחבר והקנון ההלכתי בתקופת הגאונים", הקנון הסמוי מן העין – חקרי קנון וגניזה, עורכים מ' בן-ששון, י' ברודי, ע' ליבליך, ד' שלו, ירושלים, תשע"א, עמ' 215-214.

[10] סימני ההדרה כדלהלן:

( ) סוגריים עגולים לציון מחיקה;

( ) [ ] סוגריים עגולים ולאחריהם רבועים: תיקון טעות בכתב היד;

[…] קרע או טשטוש בכתב היד של שלש אותיות ומעלה;

{ } סוגריים מסולסלים: השלמה של מה שנשמט בכתב היד

[11]  נוסח הגאון "אם לא באתי לא יהא גט" הוא נוסח קשה וטעון ליבון. לפנינו, בעדי הנוסח השונים של בבלי גיטין (פירקוביץ 187, אוקספורד 368, וטיקן 130, וטיקן 140, מינכן 95) הנוסח בדברי שמואל הוא "אם לא מתי לא יהא גט". לנוסח של רשב"ח לא ברור למה התנגד רבא בנוסח המקורי של דברי שמואל, שהרי אין בה פורענות. וראה להלן הערה 25.

[12]  אף בנוסח דברי רבא כפי שמובא על ידי רשב"ח, חוזר הביטוי "אם לא באתי". אף כאן, הנוסח חורג מנוסח כל עדי הנוסח (הנזכרים בהערה הקודמת), שם הנוסח בדברי רבא הוא: "אם לא מתי לא יהא גט, ואם מתי יהא גט, אם לא מתי לא יהא גט". האפשרות של "אם לא באתי" לא נזכרת כלל בדברי רבא, לפי נוסח אותם עדים. אף כאן, נוסח רשב"ח  נראה זר. לאחרונה, שטמפפר פרסם מתוך קטע גניזה אנטונין 921 (RNL, Yevr. III B 921, fol. 1), חלקים של פרק כד של ספר הגירושין. הפרק עוסק בדין תנאי בגט שכיב מרע, ורשב"ח מצטט בתחילתו את הסוגיה גיטין עה, ב העוסקת בתקנת שמואל. תחילת הקטע חסר, ולא שרד ממנו נוסח רשב"ח לתקנת שמואל עצמה. נוסח הקטע בתיקון של רבא לתקנת שמואל תואם את הנוסח בכתבי היד של הסוגיה: "אלא אמר רבא: אם לא מתי לא יהא גט, ואם מתי יהא גט, ואם לא מתי לא יהא גט". ראה: שטמפפר, עמ' 212.

[13] נוסח רשב"ח בדברי רבא השתבש, והצעת ההגהה מקרבת אותו במידת האפשר לנוסח בספר הגירושין ובכתבי היד של הסוגיה (ראה בהערה קודמת).

[14] לפי נוסח כתב היד, רשב"ח פוסק כנגד שיטת ר' מאיר. ברם קשה לקבל זאת, משום שלכאורה תקנת שמואל ודיון רבא בדבריו מורים דווקא על אימוץ שיטת ר' מאיר. וכך כתב רשב"ח עצמו בספר הגירושין פרק כד, ראה: שטמפפר, עמ' 213. בנוסף, רשב"ח עצמו פסק כר' מאיר בספר התנאים פרק ג', ראה: שטמפפר, עמ' 218. וכן, ראה בהמשך בקטע אדלר, שאף שם רשב"ח פוסק כר' מאיר. לכן, מסתבר שיש להגיה את הקטע כאן, כפי שעשה שטמפפר, כך שאף ממנו יעלה שהלכה כר' מאיר, ראה: שטמפפר, עמ' 223.

[15] התרגום נעשה על ידי ידידי ד"ר חנוך גמליאל ושולבו בו הצעות תיקון של ד"ר שטמפפר, ותודתי נתונה להם.

[16] במקבילה בכ"י פירקוביץ – "אוליס", וכן מסתבר.

[17] במקבילה בכ"י פירקוביץ – ר'.

[18] פרופ' ברודי וד"ר שטמפפר הציעו להשלים – "דכר".

[19] לפי הצעתו של ד"ר שטמפפר משפט זה הושלם על פי המקבילה בקטע פירקוביץ, ונראה שנשמט מפני הדומות.

[20]  כבר עמדו על כך הרכבי (לעיל הערה 6) ואברמסון, ראה: ש' אברמסון, "רבנו ברוך ב"ר שמואל הספרדי", בר אילן כ"ו-כ"ז (תשנ"ה), עמ' 65 הערה 30. גם שטמפפר עמד על כך, בלי שציין לדברי הרכבי ואברמסון, ראה: שטמפפר, עמ' 224.

[21] שטמפפר, עמ' 224 הערה 51. אף אני כבר הערתי על כך בעבודת גמר, עמ' 80-79.

[22] פרופ' ברודי הציע שב"והדומה לו" רשב"ח מתכוון לגיטי עבדים, שהושוו לגיטי נשים, ראה: משנה גיטין א', ד.

[23]  ראה: ש' אסף, "פירוש ששה סדרי משנה לרבינו נתן אב הישיבה", קרית ספר י' (תרצ"ג-תרצ"ד), עמ' 528 (= ש' אסף, תקופת הגאונים וספרותה, ירושלים תשכ"ז³, עמ' שה). אסף מציין שם בדברי המבוא שלו בעמ' 383-382 (= תקופת הגאונים עמ' רצד-רצה), שמאסף החיבור מדגיש בהקדמה לפירוש רב נתן שהוא צירף לפירוש רב נתן פירושים וקטעים מחכמי ישראל נוספים. ברם, אסף כותב שם בעמ' 384, שקשה להבחין בין המקורות הספרותיים שרב נתן עצמו השתמש בהם לבין אלו שנוספו על ידי המסדר האחרון. היות וייתכן שמאסף החיבור הוא שהכניס את הקטע מ"ספר התנאים" ולא רב נתן עצמו, לפיכך אתנסח מעתה "פירוש רב נתן" ולא אייחס את הדברים ישירות לרב נתן. אציין שאסף משער בעמ' 383 שהמאסף חתם את החיבור קודם פרסום פירוש המשנה של הרמב"ם בשנת 1168.

[24]  התרגום הוא מהמאמר של אסף.

[25] עמדנו לעיל הערה 11 על  הקושי שבנוסח הרשב"ח בתקנת שמואל שכללה התייחסות למקרה של "אם לא באתי". והנה, אף בנוסח המובאה של רשב"ח על ידי רב נתן יש התייחסות ל"אם באתי", אלא שהלשון שונה מזה שבקטע פירקוביץ: "אם מתי יהא גט ואם לא מתי לא יהא גט, אם באתי מכאן ועד יום פלוני הרי זה אינו גט ואם לאו הרי זה גט". בנוסח זה, "אם באתי" לא מצטרף למקרה של גט שכיב מרע אלא מהווה מקרה נוסף של גט על תנאי. ובכן, לא מקרה אחד לפנינו אלא שני מקרים. מקרה של גט שכיב מרע בו התנאי מתייחס ל"אם מתי", ומקרה של גט על תנאי "אם לא באתי". לאור זאת, ייתכן ובכ"י פירקוביץ שני המקרים התמזגו למקרה אחד וכך נוצר השיבוש.

[26]  שם, עמ' 528 הערה 3.

[27]  כתבתי "לגיטין בלבד" משום שזהו הניסוח של פירוש רב נתן. ברם, יש מקורות שניסחו אחרת את היקף שיטת רשב"ח, ראה להלן מיד בסמוך את הדיון על כך.

[28]  אברמסון, רבנו ברוך הספרדי (לעיל הערה 20), עמ' 65 הערה 30 הציע ביאור אחר לדברי רשב"ח. הצעתו היא שהקטע "עוסק בדין הן קודם ללאו, ולא כהערה שם". ביאור הדברים הוא, שמטרת הבאת שני מקרי תנאי אלו בהם הלשון החיובית של התנאי מנוסחת קודם לשלילתו, היא להדגים את העיקרון של הן קודם ללאו. אני לא מקבל את הסברו של אברמסון משום שביאורו אינו מתייחס כלל לחלק האומר "זה כולל בתנאי הגיטים". ואילו להסבר שלנו, משפט זה מתבאר היטב. זאת ועוד, אנחנו יכולים להצביע על ההתאמה בין דברי רשב"ח בחיבור ובין המובאה. התאמה זו מלמדת על נושא הדיון – המקומות הדורשים תנאי כפול. אולם, אין בחיבור מקום בו מובאים מקרים אלו כדי להדגים את העיקרון של הן קודם ללאו. אברמסון עצמו לא ראה את כ"י פירקוביץ, כפי שהוא עצמו ציין בהרצאה שנשא בשנת תשי"א, ראה: ש' אברמסון, עניינות בספרות הגאונים, ירושלים, תשל"ד, עמ' 234, ולכן לא היה יכול להשוות לגוף חיבורו של רשב"ח.

[29]  תשובות הגאונים החדשות, מהדיר שמחה עמנואל, ירושלים, תשנ"ה, עמ' 210.

[30] תשובת הרי"ף מצויה בשני מקורות שונים: נוסח מקוצר של התשובה נמצא בשו"ת הרי"ף מה' ליוורנו סימן לא ובספר השטרות של הר"י ברצלוני (במסגרת דיונו על שטר ע' הוא שטר תנאי, במהדורת האלברשטאם עמ' 124), ונוסח מלא בתשובות הגאונים הרכבי סימן קנז. אצל הרכבי התשובה מצויה במקור הערבי (עמ' 71-70) והוא תרגמה לעברית (עמ' 300-299). לשון תרגומו של הרכבי מובא כאן.

[31]  בשו' 1 נאמר "בדין התנאים הנמצאים בגיטין". ניתן להבין שהכוונה לתנאים הנמצאים במסכת גיטין. ברם, לאור שו' 2, אני נוטה לפרש שאף כאן הכוונה לגיטין הניתנים על תנאי.

[32]  אציין, שהיכולת לשחזר שהשואלים את הרי"ף שואלים על שיטת רשב"ח נשענת על המקור הערבי ותרגומו של הרכבי. ברם, בעדי הנוסח האחרים, יש נוסח אחר ללשון השואלים. בנוסח מה' ליוורנו, במקום "החלוק… וזולתם", הנוסח הוא: "אם צריך לאלו התנאים", ובספר השטרות: "צריך לאלו התנאין או לא".

[33] תשובת הרי"ף, לעיל הערה 30.

[34]  אשר גולאק,  יסודי המשפט העברי, ברלין, תרפ"ב, עמ' 80.

[35] תשובת רב האי נדפסה בתשובות הגאונים החדשות סימן קנג, ולשון השואלים צוטט לעיל עמ' 8.

[36] תשובות גאונים חדשות סימן קנג.

[37]  ראה לעיל עמ' 8.

[38] שיטת רב האי היתה מוכרת לראשונים רבים. לסיכום, ראה: תשובות הגאונים החדשות, עמ' 213 הערה 107. נעיר שאף הפקעת הצורך לנסח תנאי 'על מנת' כפי משפטי התנאים, מצמצמת את תחולת הדיון ומרבה את חופש ההתנאה.

 [39] תשובות הגאונים החדשות עמ' 215.

[40]  ראה תוספתא קידושין פ"ג הל' 8. הביטוי מופיע בתלמודים במקומות הבאים: בבלי קידושין יט ע"ב; בבלי כתובות נו ע"א; בבלי ב"מ נא ע"א; בבלי ב"מ צד ע"א; בבלי ב"ב קכו ע"ב; ירושלמי ב"מ סוף פ"ז, י"א ע"ג; ירושלמי כתובות פ"ט ה"א, ל"ב ע"ד; ירושלמי ב"ב פ"ח ה"ו, ט"ז ע"ב. במקורות ארץ ישראל הנ"ל הלכה זו נזכרת בסתם, ואילו בבבלי דעה זו מצוינת כדעת רבי יהודה הסובר שבדבר שבממון ניתן להתנות על הכתוב בתורה בניגוד לדעתו של רבי מאיר הסובר שלא ניתן להתנות אף בדבר שבממון.

 [41] כגון, שכיב מרע הנותן גט משום שהוא סבור שהוא עומד למות. אדם זה מעוניין לגרש את אשתו רק במידה וימות. אולם, לכשימות אינו יכול לגרש. מצד שני, הוא לא מעונין לגרש עתה באופן מוחלט משום האפשרות שהוא יחלים. היכולת להתנות מאפשרת לו לתת את הגט עתה ולמנוע ממנו מלחול במידה ויבריא.

[42] ד"ר שטמפפר מסר לי בשם הרב יונתן רוזין הצעת הסבר לצמצום כפילת התנאי לגט שכיב מרע ולזהות "הדומה לו". משעה שהגאונים נקטו להלכה שהאומר מעכשיו אינו צריך תנאי כפול, הרי שאין צורך לכפול את התנאי בכל מקרי תנאי של "מעכשיו", ובמקרי תנאי "על מנת", למאן דאמר כל האומר על מנת כאומר מעכשיו דמי. בכך, הם הגיעו לחופש ההתנאה הרצוי. ברם, בגט כהן שכיב מרע, שאינו מגרש מעכשיו, יש לכפול את התנאי. להסבר זה, יסוד דברי רשב"ח אינו צמצום כפילת התנאי למקרה האמור בתלמוד במפורש אלא צמצום הדרישה למקרה של תנאי "אם" לאחר זמן, ולפי זה מסתבר לפרש את כוונת רשב"ח בביטוי "הדומה לו", שהכוונה היא למקרים נוספים של תנאי "אם" שאינו מעכשיו.

[43] שטמפפר העיר על מקרה דומה, בו שיטה של רשב"ח נקראה על שם רב האי גאון, ראה: יהודה צבי שטמפפר, ""הלכתא כבתראי" – גישות שונות בתקופת הגאונים", שנתון המשפט העברי, כב (תשס"א-תשס"ג), עמ' 433 ובהערה 85.

[44] ראה בתשובת הרי"ף, לעיל הערה 30.