מראי מקומות

• נא. המשנה – 'לא כתב לה אם תשתבאי.. רשאי'
• תוספתא כתובות ד: ה – שים לב לחילופי הנוסח.
• נא: 'אמר אבוה דשמואל.. מלך הוא'
• כתובות נא: רמב"ן ד"ה הא במלכות אחשורוש
• רמב"ם אישות יד: יח [להרחבה למטיבי לכת – אור שמח על אתר]
• להרחבה למטיבי לכת -תוספתא כפשוטה כתובות ד:ה

תקציר השיעור

סוגיית כתובות נא: עוסקת בהגדרת אונס. אבוה דשמואל אוסר אשת ישראל שנאנסה על בעלה, משקף הלכה קדומה האוסרת גם אשת ישראל. ברקע הסבר הסוגייה לשיטתו, עומדת תפיסה שאשת ישראל אנוסה מותרת לבעלה, ולכן הסוגייה מציעה שהחשש הוא שנתרצתה לו. התיאור של הסוגייה -צווחת מתחילה עד סוף, רומזת לפרשת אונס בתורה – 'צעקה הנערה ואין מושיע לה'. רב עצמו מבחין בין שבויה ובין אנוסה. רש"י מסביר שבשבויה יש ספק האם נבעלה. רבא מגדיר תחילתו באונס וסופו ברצון כאונס, ועל רקע זה עסקנו בהגרת אונס. רש"י מסביר את כל המשך הסוגייה כסובבת סביב השאלה האם בכל מצב שבי האשה אנוסה והאם יש נסיבות בהן היא מתרצה לשובים. במקביל בחנו כיוון שהסוגייה בוחנת האם מדובר בשבי או מאסר, הכיוון הזה יפותח בשיעור הבא.
היגד של הסוגייה -חובת פדיון היא הצהרת נאמנות של הבעל כלפי אשתו; הסוגייה תובעת נאמנות אף מהאשה.
השיעור הסתיים במבוכה בפרשנות תוספתא כתובות ד:ה -הובהר בשיעור הבא -שיעור 12.