השיעור פותח בהמשך הדיון על ברכת אירוסין – מנתח את מטבע הברכה; עוסק בשיטת הגאונים שהקדימו את כתיבת הכתובה לשעת האירוסין כדי להילחם בתופעה שהזוג התייחד בתקופת האירוסין (מפענח את המושג העמום בספרות הגאונים – 'בני הטבעות'). הסבר על 'תנאים'.

החלק השני של השיעור עוסק בצורך בעשרה בברכת חתנים – האם מדין מניין או מדין פרסום, וממשיך לעסוק בשאלה כמה ימים מברכים וכמה ימי שמחה יש בחור/בתולה, אלמון/ אלמנה

מראי מקומות:

א. השלמות לברכת אירוסין

נוסח הרמב"ם בהלכות אישות ג:כג ובשו"ת הרמב"ם קיד
מקורות מספרות גאונים מה בדיוק נעשה בבית האירוסין – תשובת רב נטרונאי גאון סימן שא; אוצר חילוף המנהגים כה, ומובא במהדורת לוין בשם רס"ג על 'בני טבעות' (עזרא ב, מג, נחמיה ז:מו) [ייחוס הפירוש לרס"ג מוטל בספק]; תיאור קידושין בסידור רסג עמ' צו; אגרת רב האי לבני אפריקיא; תשובות הגאונים אסף תרפ"ז סימנים מה, קיג;

ב. מבט ראשון לברכת חתנים – למי מברכים וכמה ימים לברכה ולשמחה

משנה מגילה ד, ג
תוספתא מגילה ג, יד (להרחבה – תוספתא כפשוטה)
כתובות ז. 'אמר רבי חלבו… פנים חדשות'
סכמו את הדין ביחס למקרים השונים בסוגיה – איך כל מקור מתפרש ומה הדין בארבעת המצבים האפשריים (בחור בתולה; אלמון בתולה; בחור אלמנה; אלמון אלמנה) לברכה ולשמחה
רמב"ם אישות י:יב [ר"י מיגאש ד"ה נקטינן השתא]
רמב"ן ז. ד"ה הא דאמרינן; רשב"א ד"ה אלא הא דתניא; ריטב"א ד"ה איבעית אימא בבחור
שמחה – הרמב"ם הנ"ל; רמב"ן ה. ד"ה ומאי דאמרינן; רא"ה ז. בתוך ד"ה אמר רב חלבו, 'ושמחה זו דאמרינן'