מראי מקומות

א. הסוגייה

1. סנהדרין ט: "אמר רב יוסף הביא הבעל עדים… אצל ממונו" (י.).
2. לא ניכנס לעובי הקורה לעניין ממון לזה ונפשות לזה. למעונין – דיון רחב בר"ן ד"ה ממון לזה.
3. עמוד על מבנה והשתלשלות הסוגייה:

• לשם השוואה – ראה את הדרך בה הביא הרמב"ם את דיני הסוגייה – הלכות עדות פי"ב ה"ב ופכ"א ה"י.
• עמוד על הזיקה בין מבנה המימרות של רבא ובין דרכי הלימוד והחשיבה של רבא.

ב. הסוגיות

לפני שניכנס לעובי הקורה בביאור סוגייתנו, מומלץ לעיין בבקיאות בסוגיות השונות:

1. סנהדרין כה. "אמר רבא לוה… משים עצמו רשע".
2. יבמות כה. המשנה, ובגמרא "מת הרגתיו… כרבי יהודה".
3. כתובות יח: המשנה, ובגמרא שעליה עד "אין אדם משים עצמו רשע".
4. בבא בתרא קלד: "אמר רב יוסף אמר רב יהודה… לא פלגינן".
5. גיטין ח: "ת"ר עבד שהביא…דלאו כרות גיטא הוא".
6. נקודות לעיון:

• איזו סוגיה היא הראשונית ואילו מצטטות ממנה?
• מי טבע את המושג פלגינן דיבורא?

ג. מח' רבא ורב יוסף

1. רב יוסף סובר שנרבע לרצונו פסול לעדות:

• תד"ה לרצונו.
• יד רמה, בתוך ד"ה רבא אמר, "ואיכא דמקשו… כהוגן" (מומלץ לעיין בדיון שלפניו על היחס לסוגייה במכות ו.).

2. רבא:

• עיין ברש"י ד"ה רבא אמר. כיצד מבין רש"י את היחס בין שני המשפטים של רבא ואת יסוד דינו? (ראה את הסבר הרשב"ם בב"ב קלד: ד"ה בתרי גופיה).
• היחס להודאת בעל דין – ראה רש"י יבמות כה: ד"ה ואין אדם משים.
• להרחבה – על הניסוח התנאי הנוגע ליכולת אדם לשום עצמו רשע ועל ההרחבה של רבא, ראה אצל א"א אורבך, ההלכה – מקורותיה והתפתחותה, עמ' 159-158.

3. "פלוני בא על אשתי":

• הסבר רש"י בד"ה אצל אשתו (ובתד"ה אצל אשתו).
• רש"י בהמשך על מי אמרינן אדם קרוב אצל ממונו.
• דיון על שיטת רש"י ביד רמה ד"ה ואמר רבא פלוני בא על אשתו.
• עיין להלן כז: "מנהני מילי… בעדות אבות". מה משתמע כאן לגבי אופי פסול קרובים? האם יש בזה בכדי לסייע בפירוש שיטת רש"י?

4. שיטת הראב"ד:

• חידושי הר"ן לסנהדרין י. ד"ה מהו דתימא
• להרחבה – הסבר הראב"ד מובא בחי' הרמב"ן מכות ז. (מה' מכון התלמוד עמ' מה-מז).
• ב"ב מד: "גופא אמר רבין… שלא באחריות", ובר"י מיגאש ד"ה לא ניחא, בעיקר בסופו, "אי נמי יש להשיב… עד כלל".

5. תד"ה ואין אדם משים. איזו הבנה בפלגינן עולה בדברי התוס'? (להרחבה – שיטה מקובצת לכתובות יח: עמ' 188, בתוך ד"ה עוד כתב, דברי הרא"ה).
6. סכם את הבנת מושג פלגינן דיבורא – הבנת רש"י, הראב"ד ותוס'.
7. ראב"ן לסנהדרין סימן ד', ובראש הספר בתשובותיו סימן כ"ז.

פלגינן דיבורא (ב')

א. השלמות מדף מקורות קודם

1. השלימו את העיון בשיטת הראב"ד. על המקורות שכבר ניתנו יש להוסיף את השגת הראב"ד על הרמב"ם הלכות עדות פי"ב ה"ב.
2. עיין ט: בתד"ה ואין, "ותדע דאם היה כהן… באונס". האם עמדת הראב"ד מוסכמת על בעלי התוס'?
3. פלגינן נאמנות:

• בשיעור עסקנו בפרשנות של פלגינן אליבא דמ"ד בב"ב שפלגינן רק בתרי גופי. כיצד יש להבין את מ"ד שגם בחד גופא פלגינן דבורא? האם זהו אותו סוג פלגינן או מושג אחר?
• עיין גיטין ח: "ת"ר עבד שהביא…דלאו כרות גיטא הוא". מה משמעות פלגינן כאן?
• חידושי הרמב"ן למכות ז., "והוי יודע… בשביל הגט" (מה' מכון התלמוד עמ' מט).

ב. פלגינן בעדים קרובים לחלק מבעלי הדין

1. מקורות יסוד:

• ירושלמי מכות פ"א הט"ז, ל"א ע"ב, "כתב כל נכסיו לשני בני אדם… ופסולין לזה".
• ירושלמי גיטין פ"א ה"א, מ"ג ע"א, "כתב כל נכסיו לעבדו… ופסולים לזה".
• מכות ז. "אילעא וטוביה… אזיל מלוה".

2. בראשונים יש דיון רחב סביב המקורות הנ"ל.

• סיכום מפולש ברא"ש למכות פ"א סימן יג-יד.
• למעונין לראות את דברי הראשונים במקור:
• * רז"ה במאור הגדול, ג. ברב אלפס למכות, ד"ה אילעא (בטעות נרשם מעל דברי הרז"ה 'שלטי הגבורים'), וברמב"ן במלחמת השם (את דברי הראב"ד ניתן לראות בהשגותיו לרי"ף במכות, נדפס אחרי התוספתא למכות).
• * חידושי הרמב"ן למכות ז. ד"ה אלעא וטוביה (מה' מכון התלמוד עמ' מג-נ).

3. שאלות היסוד שדנו בהן:

• על מה מעידים העדים במקרה של אילעא וטוביה?
• מדוע לא נאמר פלגינן דבורא במקרה זה?
• מתוך זה – ליבון ובירור של גדרי פלגינן דבורא.

4. רמב"ם הלכות עדות פי"ד ה"ז ובחידושי רבנו חיים הלוי (השווה לחידושי הרמב"ן שם במכות, עמ' מז, "ולדידי לא ניחא… בטלה").