פרק א' | ז, א

שיעור 18 – גדול יום הגשמים ואגדתות על תלמוד תורה

תקציר השיעור

גדול יום הגשמים ותחיית המתים

  • הזיקה בין גשם ובין תחיית המתים – הגר"א מסביר באדרת אליהו שגשם היא תופעה טבעית שאינה מחזורית והיא במעורבות ישירה של הקב"ה ובכך היא דומה לתחיית המתים.
  • גדול מתחיית המתים – תחיית המתים הוא יום דין ליחיד, לכן רק צדיקים יקומות לתחייה. לעומת זאת, גשם ניתן לעם ישראל כציבור, ולכן הוא 'בין לצדיקים ובין לרשעים'.

גדול יום הגשמים כיום שניתנה בו תורה

  • ההשוואה בין גשם ובין תלמוד תורה – שנים מחברים בין שמים ובין ארץ; רש"י דברים לב – שניהם נותנים חיים; נצי"ב שם בהעמק דבר – שניהם משפיעים.
  • פשר הדעה שיום הגשמים גדול יותר – מהרש"א מסביר כמו המימרה הקודמת, משום שגשם הוא בין לצדיקים ובין לרשעים. לדבריו, תורה משפיעה רק על הצדיקים. נציין שתורת הגר"ח מוולוז'ין היא שלתלמוד תורה יש משמעות קוסמית, והיא טובה גם לרשעים וגם לצדיקים.
  • עורפהו כמטר – רש"י פירש כמו המשך הסוגייה, שהכוונה שתערוף חכם שאינו הגון. מהרש"א – הפנה אליו עורף.
  • ראינו בסוגיות שגשם היא תופעה שיכולה הלתפרש בצורות שונות. עיקר הסוגייה כאן הוא שהוהא הדין לתורה – יש תורה שנותנת חיים ויש תורה שלא, הכל תלוי בלומד.

תורה לשמה ושלא לשמה

  • תורה לשמה – רש"י ורמב"ם מפרשים שהכוונה ללמוד שלא לשם קבלת שכר. גר"ח מוולוז'ין – ללמוד לשם הלימוד, ולא ללמוד כאמצעי לדבקות.
  • ראשונים הקשו מסוגיות בהן יש עידוד ללמוד תורה שלא לשמה – 'לעולם יעסוק אדם בתורה שלא לשמה שמתוך שלא לשמה יבוא לשמה'. רש"י ברכות יז, ותוספות בסגוויתנו מתרצים שיש שני סוגי 'לא לשמה'. העידוד ללמוד תורה של אלשמה הוא במי שלא הגיע למדרגה של לימוד לשמה, הוא חסר את הלשמה. סוגייתנו שתוקפת בחריפות את הלומד שלא לשמה עוסקת במי שלומד לקנטר. הסבר – יש שתי דרכים לנתח את הביטוי 'לא לשמה'. בסוגיייתנו הכוונה היא שהוא לומד 'לא לשמה', ואילו בסוטה כב: הוא לומד שלי הלי עמלה של 'לשמה'. נצי"ב מציע חילוק אחר – מודבר באותו 'לא לשמה' בכל המקורות והחילוק הוא באיזה סוג תלמוד תורה מדובר. מי שלומק בקיאות יכול ללמוד שלא לשמה. ברם הלומד ומחדש, מערב את תפיסת עולמו בניסוח ההלכה, וכאן חשוב להקפיד שילמד לשמה, שתורתו תהיה טהורה.

ברזל בברזל

  • רש"י מסביר שהתלמיד מחדד את הרב בשאלות שלו. מניסיוני – הצורך להסביר מבהיר לרב דברים.
  • רוח חיים אבות א:ד –ואסור לו לתלמיד לקבל דברי רבו כשיש לו קושיות עליהם ולפעמים יהיה האמת עם התלמיד, וכמו שעץ קטן מדליק את הגדול. וזה שאמרו יהי ביתך בית ועד לחכמים והוי מתאבק מלשון ויאבק איש עמו שהוא ענין התאבקות מלחמה כי מלחמת מצוה היא, וכן אנו נגד רבותינו הקדושים אשר בארץ ונשמתם בשמי מרום המחברים המפורסמים וספריהם אתנו. הנה על ידי הספרים אשר בבתינו בתינו הוא בית ועד לחכמים אלה, הוזהרנו גם כן וניתן לנו רשות להתאבק וללחום בדבריהם ולתרץ קושייתם, ולא לישא פני איש רק לאהוב האמת. אבל עם כל זה יזהר בנפשו מלדבר בגאוה וגודל לבב באשר מצא מקום לחלוק וידמה כי גדול הוא כרבו או כמחבר הספר אשר הוא משיג עליו וידע בלבבו כי כמה פעמים לא יבין דבריו וכוונתו. ולכן יהיה אך בענוה יתירה, באמרו אם איני כדאי אך תורה היא וכו'. וזהו שאמרו הוי מתאבק כנזכר לעיל אך בתנאי בעפר רגליהם רצה לומר בענוה והכנעה ולדון לפניהם בקרקע.

שיעורים נוספים
בסדרה/בנושא:

שיעור 32 – איסור רחיצה באבל

פרק א' | יג, א-ב

שיעור 31- איסור מלאכה בתענית ציבור

פרק א' | יב, ב – יג, א

שיעור 30 – יחיד שקיבל עליו תענית, לווה אדם תעניתו, תענית חלום

פרק א' | יב, ב

שתפו שיעור זה

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *