הרמב"ם מזהה את 'שביל הזהב' עם דרך ד' שאברהם אבינו הכיר כאשר 'הכיר את בוראו', הרמב"ם ראה את 'תורת אברהם' כמשלימה את תורת משה שהכתיר אותנו במצוות. יהודי שלפ בעיני הרמב"ם הוא מי ששומר מצוות והוא אדם דתי.
מבט לסוף הלכות עבדים, שם הרמב"ם מתאר שאף שתורת משה התירה להעביד בפרך עבד כנעני [תורת מזה היא חוקה לאומית] שתורת אברהם מחייבת לנהוג כלפי עבד ברחמנות מכוח הידמות לבורא שהוא רחמן על כל מעשיו.
רחמנות כתכונת אופי יהודית במשנת הרמב"ם, מוצאה מהכרת ד' שהוא רחום וחנון.