מראי מקומות

סוגית הפתיחה של המסכת נמשכת עד ג. ויש בה שתי חטיבות – חטיבת פרשנות המשנה וחטיבת "לימא מתניתין דלא…". אנחנו נתחיל בלימוד ראשוני של החטיבה הראשונה:

1.  ב. "למה לי למתנא…בעל כורחיה", למדו גמרא עם רש"י.
2. רבנאי:
   א) ספרי דברים פיסקא רכב
   ב) ב"ק קיג:, "דאמר רב חמא בר גוריא… דאתא לידיה משמע".
3. קניין על ידי ראיה:
   א) ב. רש"י ד"ה בעלמא דקתני מצאתיה.
   ב) תד"ה בראיה בעלמא קנה ותד"ה דבראיה בעלמא.
   ג) רמב"ן ד"ה הוי אמינא בראיה
   ד) ריטב"א ד"ה הוא אמינא.
   ה) תוס' רי"ד ד"ה דבראיה בעלמא.
4. תד"ה והא זה וזה – מה משמעות ההערה שלהם? מה נראה לך הפרשנות הפשוטה של המשנה? (להרחבה – תפארת ישראל, בועז ס"ק א' ההערה בשם ר' מנשה איליער).
5. הצריכותא בין מציאה ובין מו"מ:
   א) מה משמע מכאן באשר לנסיבות בהן יחלוקו בשבועה?
   ב) ב. רש"י ד"ה במקח וממכר.
   ג) ב: תד"ה אי תנא מציאה.
   ד) ב. ריטב"א ד"ה רישא במציאה.
6. "וליחזי זוזי ממאן נקיט" – שורות אלו זכו לדיון ענף בראשונים המסתעף למחלוקת בדין עד המסייע לפטור משבועה. בלי נדר, נעסוק בנושא בנפרד, ובשלב זה נסתפק בעיון ראשוני:
   א) רש"י ד"ה ולחזי וד"ה לא צריכא.
   ב) תד"ה ולחזי.
   ג) רי"ף, א. ברב אלפס, "למה לי למיתנא… כשאר עדיות דעלמא" (סוף א:).
   ד) מאה שערים לבעל העיטור (צ. בפי הרב אלפס, נדפס אחרי המרדכי), ס"ק יב.

תקציר השיעור

עיון ראשוני משווה בין משנה בבא מציעא פרק א' ומקבילתה בתוספתא

סוגיית הפתיחה – האם יחלוקו מדין מוחזקות; מדין 'גזורו' (ברקע משפט שלמה); כלי בידי הדיין במצב ספק