שיעור 2 – תקנת זמן נישואין

השיעור עוסק בנימוקים השונים בתוספתא ובתלמודים לקביעה שבתולה נישאת ברביעי ואלמנה בחמישי

מראי מקומות

א. משניות החטיבה
לימדו את משניות החטיבה הראשונה של המסכת – כתובות פרק א משניות א-ה

ב. תקנת זמן נישואין – מקורות יסוד

  • ב. המשנה.
  • תוספתא פ"א ה"א
  • בבלי: ב. עד "וברביעי כונסה"; ג. "אמר רב שמואל בר יצחק… וברביעי כונסה" (עדיף עד "להגמון תחלה"); ד:, 'אמר מר בין כך ובין כך … שחל להיות בערב שבת".
  • כתובות ח: 'אמר רבי אלעזר… באשת כהן" ט: 'אמר אביי… דמי'
  • ירושלמי פ"א ה"א, עד "לא קיימה" (למי שמתקשה ללמוד את כל הירושלמי, מומלץ להתמקד בלימוד מה שנוגע לשיקולים לקביעת מועד הנישואין ליום רביעי); "ואלמנה… שב" (אקדמיה עמ' 954-953).
  • להרחבה – בראשית רבה סוף פ"ח (במהדורת תיאודור-אלבק עמ' 66).

ב. ראשונים על טעמי הדין

  • ב. רש"י ד"ה בשני ובחמישי
  • ב. תד"ה שאם, תד"ה ותנשא.
  • ג. תד"ה אשה.
  • ה. תד"ה מאי איכא.
  • ב. רמב"ן "והא דלא קא מפרש… ולא מיחלפא". (ב. רא"ה בסוף ד"ה בתולה).

ג. ראשונים על הסוגיה ב.

  • מה היתה הכוונה של מימרת שמואל ומה היתה קושייתו של רב יוסף? רש"י ד"ה מריה דאברהם; תד"ה מפני מה (הראשון); רמב"ן ד"ה הא דבעי רב יוסף; רא"ה ד"ה אמר רב יוסף (שניהם).
  • מיהו המתקן את המימרה – רב יוסף או העורך? רש"י לכל אורך הסוגיה, תד"ה אלא אי איתמר.

ד. מקורות נוספים

  • חילוקים שבין אנשי מזרח ובני א"י, חילוף ל"ח.
  • ג. תד"ה אי איכא; ריטב"א ג. ד"ה מי איכא; (להרחבה – דיון הרמב"ן ה. ד"ה בתולה נישאת).
  • רמב"ם אישות פ"י הי"ד-ט"ו.
  • להרחבה – תוספתא כפשוטה עמ' 185 (למטיבי לכת – עד עמ' 187); ברודי, משנה כתובות, עמ' 6-5; השלמות הר"ח אלבק לפירושו לכתובות עמ' 345.