עיון בסוגיית כתובות יא,ב הדנה בדין 'כנסה בחזקת בתולה ומצאה בעולה', האם כתובתה מנה או האם 'ולא כלום'. העיון כולל פרשנות משנת 'הנושא את האשה ולא מצא לה בתולים'. רבא משווה את כל המקרים, אולם כבר בסוגייה עצמה עולה סתירה בדברי רבא עצמו, שמשמע שהוא דייק ממשנת 'כתובת בתולה' שכתובתה מנה; כנ"ל בדברי רב ששת, יש לשאול כיצד הוא עונה על קושיית רבא. הוצע לבחון כיוון שיש לחלק בין המקרים; שמא רק במקרה שהבעל טוען שהוא הוטעה לפני הקידושין יש 'מקח טעות', אולם בשאר המקרים הדיון הוא על מידע שנתגלה אחרי הנישואין והדיון הוא על גובה סכום הכתובה ולא האם הקידושין בטעות. ראשונים נחלקו בזה – תוספות י. מתארים את הכל המקרים כ'מקח טעות'. בית שמואל דייק מדבריהם שאם הם מבקשים להמשיך לחיות יחד, שיש לקדש את האשה מחדש. לעומתם, מפורש ברמב"ם שבמקרה זה יש לכתוב כתובת מנה אבל אין צורך לקדש מחדש. לדעתו, הדיון הוא על גובה סכום הכתובה. נראה שיסוד הדיון הוא האם כתובת בתולה ואלמנה היא אותה כתובה רק עם סכום שונה, ואז ניתן לתקן את סכום התכובה ולעדכן אותה. מי שסובר שאין לה 'ולא כלום' סבור שמדובר בשתי כתובות שונות; מי שקיבלה כתובת בתולה והיא אינה זכאית לכך, הכתובה נמחקת, ואם רוצים לתת לה כתובת אלמנה, יש לכתוב כתובה חדשה.

מראי מקומות

יא: 'תנו רבנן כנסה… עד יב. המשנה הראשונה עם רש"י
השוו למשנה כתובות ז:ח
דייקו בלשון המקורות – מתי משתמשים בביטוי 'מקח טעות'? מה בין הביטוי 'מקח טעות' ובין הקביעה 'תצא בלא כתובה'/'ולא כלום'? על מה הדיון במשנה פרק ז' ועל מה הדיון במשניות פרק א'? למה 'מקח טעות' נמצא רק במשנת 'משארסתני נאנסתי' (שים לב גם לדברי ר' יהושע – 'והטעתו') והוא 'נעלם' ממשנת מוכת עץ? [להרחבה – רמב"ם אישות פרק כ"ה מול פרק ז]
ירושלמי כתובות א:ד
כתובות ט: תד"ה אי למיתב לה כתובה – התמקדו בפרשנותם למ"ד כתובתה מנה
כתובות י. תד"ה חזקה; יב. תד"ה אמר רבה זאת אומרת – האם חייבים להשוות את משנת 'בתולה מן הנישואין' למשנת 'משארסתני נאנסתי'?
רמב"ם אישות יא:ג, י-יא, יד, יז
שו"ע אבן העזר סח:יד ובבית שמואל ס"ק כד