השיעור פותח בעיון בסוגייה יב, ב בהצעת אביי ור"ג ור"א בנויים על 'ברי ו'שמא'. העיון נפתח בניתוח קצר של 'ברי ושמא', בעקבות הסבר הראב"ן שטענת השמא מחלישה את המוחזקות, וברי עדיף כי בעל טענת ברי נחשב המוחזק. בהקשר סוגייתנו נאמר שלדעת אביי האשה מקבלת זכות להסביר את העובדה משום שהיא מספקת הסבר בטענת ברי. ראשונים שהגבילו את ברי ושמא לברי טוב ושמא גרוע התקשו לקבל את הקישור, ולדעתם הקישור לברי ושמא נדחה כליל, והגמרא היתה אמורה לשאול 'ולטעמיך'. הראשונים נחלקו האם הסוגייה יב, ב מבקשת להציע הסבר של 'מיגו', לפנינו בנוסח הסוגייה יש הצעת הסבר שר"ג ור"א בנויים על מיגו; הרשב"א מייחס את המשפט הזה לרש"י על פי הסוגייה טז, א. רמב"ן מעיד שהמשפט חסר בנוסח הנגיד והרי"ף, ולדעתו אין לגרוס אותו.

הדיון הזה לוקח אותנו לסוגייה טז, א. העלאת מיגו בסוגייה זו קשורה ב'מודה ר' יהושע' שמתפרש בסוגייה כמיגו, ומכאן העלאת הטענה שרבן גמליאל בנוי על מיגו. הסוגייה טוענת שזה ניתן להיאמר בוודאות רק על המשנה של 'משארסני נאנסתי', ולדעות מסויימות גם על משנת 'מוכת עץ' ועל משנת 'היתה מדברת עמו'. הראשונים נחלקו בפרשנות הסבר הגמרא מדוע ר' יהושע לא מתחשב במיגו, בטענת הבחנה בין 'שור שחוט לפניך' ובין 'אין שור שחוט לפניך'. לדעת רש"י, ר' יהושע מודה רק במיגו של 'אי בעי שתיק', מצב שנמשל ל'אין שור שחוט לפניך'; אולם הוא חולק על דין מיגו כאשר יש תביעה. ראשונים אחרים חולקים עליו וסבורים שר' יהושע מקבל את עצם דין מיגו, אך חלוק לגבי המיגו במקרה של 'משארסתני נאנסתי'. הרמב"ן מסביר שטענת ר' יהושע היא שזה פשוט לא מיגו, וזהו הכוונה 'אין שור שחוט לפניך'. מיגו הוא שהטענה האלטרנטיבית היתה זוכה בדיני טוען ונטען. אולם המיגו במקרה של 'משארסתני נאנסתי' הוא שהיתה יכולה לטעון שהיא מוכת עץ. אולם טענת מוכת עץ טובה יותר לה כדי שלא תיאסר על כהן אולם היא לא טענה זוכה בדיני טוען ונטען, שהרי לטענת מוכת עץ אין מיגו והיא לא נאמנת לדעת ר"י. הרמב"ן כל כך השתכנע מטענה זו, ולכן התקשה לקבל שרבן גמליאל בנוי על מיגו, ומכאן קביעתו שאין לקבל ששיטתו בנויה על מיגו. לעומתו הרשב"א מקיים שרבן גמליאל על מיגו, והמענה שלו לשאלת הרמב"ן היא שמיגו כזה מתקבל רק במצב של ברי ושמא, אולם באמת לא מתקבל במצב של ברי וברי. הסבר שיטתו קשור בנקודה היסודית בהבנת שיטתו שלא מדובר כאן בטוען ונטען. כאשר יש ויכוח בין שני בעלי דין, רק טענת מיגו שהיתה זוכה, יכולה לשמש מיגו. אולם במצב שלנו, של ברי ושמא, לא מדובר בטוען ונטען אלא במתן זכות להסבר העובדות, וכאן מתקבל המיגו מהסוג הזה. הסיבה לכך היא שלמרות שלא מדובר בטענה זוכה, עדיין היא יכולה ללמד שהאשה טוענת אמת, שכן לו היתה רוצה לשקר, היתה טוענת שהיא מוכת עץ. תורף ההסבר הוא שהיא מקבלת זכות להסביר את העובדה שאינה בתולה כי היא משדרת אמינות.

מראי מקומות

• האם גורסים את המשפט 'עד כאן לא קאמר ר"ג התם אלא דאיכא מיגו…' – גרסת הרי"ף בסוגייה שלנו – 'אמר לך רב נחמן… להאי'; רמב"ן כתובות טז. ד"ה ותמהני; שו"ת הרשב"א ג:שסט
• טז. – טענת ר"י 'שור שחוט' – רש"י ד"ה הכא; רמב"ן ד"ה ומפרקינן [שימו לב להבדל הנוסח שלהם ואיך מתפרש הביטוי 'שור שחוט']; רמב"ם פירוש המשנה כתובות ב:ב [להרחבה – מאירי ד"ה וגדולי המחברים];
• רשב"א בסוגייה ובקידושין נ. ושיטה מקובצת ד"ה וז"ל שיטה ישנה מקיימים את מיגו מהסוג הזה בברי ושמא – מה טיב הצירוף הזה?
• דיון למדני בקובץ שיעורים ב:כד