פרק ג' | לה, ב

שיעור 28 – השוכר פרה מחבירו והשאילה לאחר

מראי מקומות

א. המשנה

  1. ב"מ לה: המשנה, ובגמרא שעליה עד "כדי להפיס דעתו של בעל הבית".
  2. עמוד על מיקומה של משנה זו בפרקנו.

ב. אין השואל רשאי להשאיל

  1. תוספתא ב"מ פ"ג ה"א (מה' ר"ש ליברמן עמ' 73).
  2. משנה גיטין כט., ובגמרא שם, "אמר ריש לקיש… וגירשה בשמאל".
  3. להרחבה:
    • רשימת מקבילות מליאה תוכל למצוא בתוספתא כפשוטה לב"מ עמ' 169 שו' 1.
    • על הביטוי "כאן שנה רבי", עיין בתוספתא כפשוטה לגיטין עמ' 817-818.
  4. האם יש לאיסור להשאיל השפעה על דיני התשלומין?
    • בבלי ב"מ לו. "אתמר שומר שמסר… ביד אחר"; שם, "איתיביה ר' אבא… דאמרו ליה לדעתך".
    • ירושלמי ב"מ פ"ג ה"ב, מה' אסקוריאל עמ' 52, "השוכר פרה… לעשות אפוטרופא".
    • ריטב"א לב"מ לה:, בתוך ד"ה והשואל משלם, "ואע"פ שאמרו… בשוכר ושואל" (עמ' שה).

ג. מחלוקת ר"י ות"ק

  1. סוגייתנו מסבירה את שיטת חכמים, ברם היא מתעלמת מהסבר שיטת ר"י. כיצד אתה מבין את טענת ר"י?
  2. הדיון המרכזי בראשונים סביב פרשנות ר' יוסי כרוכה בעיון בסוגיית ב"מ צו. (שורה אחרונה) "בעי רמי בר חמא בעל… הבעל מוציא מיד הלקוחות".
  3. לה: תד"ה תחזור
  4. לה: ריטב"א ד"ה והשואל משלם, ד"ה גמרא מכדי שוכר וד"ה לימא ליה (עמ' שה-שו).
  5. האם טענת הגמרא צו: ביחס לשיטת ר' יוסי נובעת מצרכי הסוגייה שם או שהיא משקפת את ההבנה הפשוטה בדברי ר' יוסי?
  6. להרחבה – שיעורי הרב אהרן ליכטנשטיין על בבא מציעא, עמ' 137-142.

ד. שבועת השוכר

במשנה נאמר "ישבע השוכר שמתה כדרכה". מה הדין במקרה בו השוכר לא יודע באילו נסיבות הפרה מתה (הרי היא אצל השואל)?

  1. עיין ריטב"א ד"ה מתני' (עמ' שד) – מח' הרמב"ן והראב"ד.
  2. לרקע להבנת המח' – עיין ב"ק קיח. במשנה השניה "האומר לחבירו", ובגמרא שעליה. הבהר לעצמך את החילוק בין איני יודע אם הלויתני ובין איני יודע אם פרעתיך.
  3. הבהר לעצמך את מח' הרמב"ן והראב"ד כיצד יש לראות מקרה של שומר שאינו יודע. כיצד כל צד מבין את חיובי שומרים ואת שבועת השומרים?
  4. להרחבה במח' זו – עיין בריטב"א לב"מ צז: ד"ה גמ' ש"מ מנה לי בידך (עמ' תתא).
  5. להרחבה יתירה – חידושי הרמב"ן לב"מ צז: ד"ה גמ' שמעת מינה.
  6. עיין בחידושי הרמב"ן לקידושין כח. בתוך ד"ה אשכחן ברי, "ואי קשיא שבועת השומרים… קמ"ל דלא". עמוד על הזיקה בין שתי העמדות ברמב"ן ובין מחלוקתו עם הראב"ד.

ה. רבי זירא

  1. לה: "א"ר זירא… ומהדר ליה למריה". להרחבה – תוס' וריטב"א על הסוגייה.
  2. ירושלמי פ"ג ה"ב, מה' אסקוריאל עמ' 52, "ר' אבהו… שלהם אכלו".
  3. השלימו את לימוד הסוגייה לה: ואת הסוגייה הראשונה לו. על חיוב החטאות במקרה של שבועות שקר. עמוד על העיקרון העולה בסוגייה.

שיעורים נוספים
בסדרה/בנושא:

שיעור 36 – חזרה על פרק המפקיד

פרק ג' | לג-מג

שיעור 35 – שליחות יד צריכה חיסרון

פרק ג' | מא, א

שיעור 34 – משנת חבית

פרק ג' | מ, ב

שתפו שיעור זה

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *