אכילה בליל התענית בתענית שאסור לאכול בה רק ביום

• התנאים נחלקו מתי מתחילה התענית. מי שאומר מעמוד השחר חושב במונחי יום וליה. ברם כבר מי שאומר משעת קריאת הגבר רומז שהקוב עהוא שעת היקיצה [המונח מוכר מתרומת הדשן, שמסמל את תחילת היום במקדש]
• מי שקובע שתענית מתחילה כבר בלילה אלחר שסילק סעודתו חושב שתענית לא קשורה בדיני יום ולילה אסטרונומיים. תענית ביסודה היאהימנעות מסעודות. בין סעודות יש מרווח זמן, מוכר מאד מדיני המתנה בין בשר לחלב שעיקרו להמתין את הזמן הממוצע בין ארוחות. לכן כשאדם מסיים סעודה בליל התענית, הרי שהסעוד ההבאה משתייכת ליום, ולכן התענית מתחילה עם סיום הסעודה. רמב"ן הסביר באופן דומה גם את השיטה שהקובע הוא הלך לישון, שכן כאשר יקיץ הוא נכנס למסגרת הזמן של היום.

סעודה מפסקת בתענית שמפסיקים לאכול מבעוד יום

• לדעת הרי"ף אסור לאכול אחרי סעוד המפסקת אפילו מבעוד יום. נראה שהרקע הוא צירוף של הקביעה שתענית קשורה בסעודות יחד עם הקושי לתאר אדם שלא אוכל כמי שמתענה. זה דומה לקשוי דומה בשבת איך יש שביתה ניכרת באדם לא עושה מלאכה. דומה שיש לדמות את שיטת הרי"ף לשיטת הבה"ג שקבלת שבת נעשית על ידי הדלקת הנר. הרמב"ן תמה על כך [כשם שתהה כאן על שיטת הרי"ף על סעוד המפסקת]. הר"ן בשבת מסביר שאדם עושה בהדלקת הנר את המלאכה האחרונה שהיה אמור לעשות בלילה, ובכך הוא מקבל שבת. באופן דומה נראה להסביר את שיטת הרי"ף שהתענית מתחילה בסיום הסעודה המפסקת
• הרמב"ן חולק ולדעתו תוספתא קשורה בקדושת היום ולכן אין תוספת לתענית