אכילה בליל התענית בתענית שאסור לאכול בה רק ביום

• התנאים נחלקו מתי מתחילה התענית. מי שאומר מעמוד השחר חושב במונחי יום וליה. ברם כבר מי שאומר משעת קריאת הגבר רומז שהקובע הוא שעת היקיצה [המונח מוכר מתרומת הדשן, שמסמל את תחילת היום במקדש]
• מי שקובע שתענית מתחילה כבר בלילה לאחר שסילק סעודתו חושב שתענית לא קשורה בדיני יום ולילה אסטרונומיים. תענית ביסודה היא הימנעות מסעודות. בין סעודות יש מרווח זמן, מוכר מאד מדיני המתנה בין בשר לחלב שעיקרו להמתין את הזמן הממוצע בין ארוחות. לכן כשאדם מסיים סעודה בליל התענית, הרי שהסעודה הבאה משתייכת ליום, ולכן התענית מתחילה עם סיום הסעודה. רמב"ן הסביר באופן דומה גם את השיטה שהקובע הוא הלך לישון, שכן כאשר יקיץ הוא נכנס למסגרת הזמן של היום.

סעודה מפסקת בתענית שמפסיקים לאכול מבעוד יום

• לדעת הרי"ף אסור לאכול אחרי סעודה מפסקת אפילו מבעוד יום. נראה שהרקע הוא צירוף של הקביעה שתענית קשורה בסעודות יחד עם הקושי לתאר אדם שלא אוכל כמי שמתענה. זה דומה לקושי בשבת איך יש שביתה ניכרת באדם לא עושה מלאכה. דומה שיש לדמות את שיטת הרי"ף לשיטת הבה"ג שקבלת שבת נעשית על ידי הדלקת הנר. הרמב"ן תמה על כך [כשם שתהה כאן על שיטת הרי"ף על סעודה מפסקת]. הר"ן בשבת מסביר שאדם עושה בהדלקת הנר את המלאכה האחרונה שהיה אמור לעשות בלילה, ובכך הוא מקבל שבת. באופן דומה נראה להסביר את שיטת הרי"ף שהתענית מתחילה בסיום הסעודה המפסקת
• הרמב"ן חולק ולדעתו תוספת קשורה בקדושת היום ולכן אין תוספת לתענית