פטור שן ברשות הרבים

א. מקורות תנאיים

1. משנה בבא קמא פ"ב מ"ב; (פ"ו מ"ב, "נפלה לגנה… מה שהיזיקה").
2. תוספתא בבא קמא פ"א הלכות ו-ז; פ"ג ה"ד
3. מכילתא דרשב"י, עמ' 195, "ושלח את בעירה בהמה שהיתה… מה שהיזיקה" (ראו את נוסח כ"י אוקספורד בחילופי הנוסח).
4. נקודות לעיון:
   • שימו לב, שבניגוד למה שסברנו עד כה, שפטור שו"ר ברה"ר מפורש גם במכילתא דרשב"י. שימו לב בזיקה לאיזה פסוק ומהי הדרשה.
   • תנו את הדעת למשמעות דברי התוספתא בפ"ג ה"ד המציינת פטור של אדם ההולך כדרכו. בהקשר זה אני מציע לתת את הדעת למשניות של פרק ג' הפוטרות אדם ההולך ברשות. מה משמעות הזיקה בין פטורים אלו ובין פטור של שו"ר ברה"ר?

ב. סוגיית הבבלי כ., כא.

1. כ. "אמר אילפא… אבל בהמה לאו אורחה".
2. כא. "אמר רב ובמחזרת… איכא בינייהו".
3. תוספותים על הסוגיה (תלמיד ר"ת כ. ד"ה כדאמר רב, ד"ה מתגלגל מהו,
4. רי"ף, ח. ברב אלפס, "אמר אילפא… בקופצת", ובבעל המאור וברמב"ן במלחמת השם (ראב"ד בכתוב שם).
5. סוגיית הירושלמי המקבילה – פ"ב הלכה ב', עמ' 1191 שורות 31-4 (הסוגיה תילמד היום בשיעור ירושלמי).
6. רמב"ם הלכות נזקי ממון פ"ג הלכות ט-י.