מראי מקומות

א. הסוגיות

1. בבלי:

• ב"מ לו. "אתמר שומר שמסר לשומר… מהימן לי בשבועה".
• ב"ק יא: "ואמר עולא אמר ר"א שומר… מהימן לי בשבועה".
• ב"ק נו: "מסרה לרועה… והוא הדין לאחר".

2. ירושלמי:

• קידושין פ"א ה"ד, עמ' 1150 שו' 21, "רב יהודה שלח לר' אלעזר שומר שמסר לשומר… לא שינה חייב" (להרחבה – מומלץ לעיין עד "תלמידיה דרבי ינאי").
• בבא קמא פ"ו ה"ב, ה' ע"ב, "תני רועה שמסר צאנו… לבן דעת פטור".

ב. האם מותר למסור לשומר אחר?

1. כבר עסקנו בשיעור הקודם בתוספתא ב"מ פ"ג ה"א, ובסוגיית הבבלי בגיטין כט., על "כאן שנה רבי".
2. ירושלמי גיטין פ"ג ה"ה, עמ' 1064, "המביא גט… ביד כל אדם לקדש".

• שים לב לקושי בביאור שאלת הירושלמי – "לית הדא פליגא על רבי יוחנן". להצעות שונות עיין בנושאי כלים, ולהרחבה – בתוספתא כפשוטה לגיטין עמ' 818.
• רשב"א לגיטין כט ע"א ד"ה כאן שנה רבי. עמוד על מח' הבבלי והירושלמי.

3. ב"מ לו. תד"ה רב אמר.

ג. שיטת רבי יוחנן

1. לאחר שראינו את הדיון האם הנימוק "אין רצוני שיהא פקדוני ביד אחר" אוסר לשומר למסור לשומר אחר, נבחן את שיטת ר"י הרואה בנימוק זה מחייב הלכתי המחייב את הראשון לשלם.

• ב"מ לו. תד"ה אין רצוני
• רי"ף יט: ברב אלפס, "אמר רבא הלכתא… הוו מפקדי".
• עמוד על המח' ביניהם בהבנת שיטת ר"י.
• עיין היטב בירושלמי בקידושין הנ"ל. מה הנימוק בברייתא שם?

2. רמב"ן לו. ד"ה שומר שמסר לשומר, ריטב"א לו. ד"ה אתמר שומר.

ד. שיטת רבא

1. הנפק"מ בין ר"י ורבא – לו: תד"ה את מהימנת לי.
2. הנימוק "את מהימנת לי בשבועה" – האם רבא מנמק אחרת את ר"י או האם דברי רבא הם עצמאיים? בלשון אחרת – האם העיקרון של ר"י מקובל על רבא? האם דברי רבא יכולים להתקבל אף על דעתו של רב? עיין בסוגייה ב"ק יא: ועמוד על זיקתה לפרשנות רבא.
3. האם יש זיקה בין השאלה האם לרב מותר למסור לשומר אחר ובין ההסברים השונים?

ה. שומר שמסר לשומר בנזיקין

1. עיין בירושלמי הנ"ל בב"ק. לאור הניתוח שלך את שיטת הירושלמי, עמוד על המעבר לשומר נזיקין.
2. האם לשיטת רבא יש מקום לסבור שהשומר הראשון חייב בנזיקין?
3. עיין בסוגייה ב"ק נו:, ועמוד על הבעיתיות במעבר לנזיקין.
4. חידושי רבנו חיים הלוי על הרמב"ם, הלכות נזקי ממון פ"ד הי"א.
5. להרחבה – עיינו בספרו של דוד הנשקה, משנה ראשונה בתלמודם של תנאים אחרונים, עמ' 306-337.