מקור לאיסור ייחוד
- בבלי:
- קידושין פ: "מ"ט תנא דבי אליהו… קמ"ל".
- סנהדרין כא. "תנא משמיה דרבי יהושע… יחוד דפנויה".
- עבודה זרה לו: "אמר אבימי… אייחוד דעובדת כוכבים".
- ירושלמי קידושין פ"ד הי"ב, "רבי יוחנן בשם רבי שמעון… בקירוב בשר".
- להרחבה – פני יהושע על קידושין פ: ד"ה גמרא מנא הני מילי וד"ה אמנם כן.
- למשמעות הקביעה "פשטיה דקרא במאי כתיב", ראה את דברי הרמב"ם בספר המצוות שורש ב', "וכבר הגיע בהם הסכלות… הבאור והראיה".
- ראשונים נקטו עמדות שונות ביחס ללימוד "רמז ליחוד מן התורה":
- סנהדרין לז. תד"ה התורה העידה.
- השגות הרמב"ן לספר המצוות שורש ג, "וכן אמרו… שעיקרם תורה".
- רמב"ם הלכות איסורי ביאה פכ"ב הלכות א-ג. להרחבה – הגהות הגר"א לשו"ע אבן העזר סימן כב ס"ק ד (מובא ברמב"ם פרנקל הלכות איסורי ביאה פכ"ב ה"ג).
- להרחבה – תרומת הדשן סימן רמב, "אפס נראה… יחוד נמי".
- מקורות נוספים באנציקלופדיה תלמודית, כג, עמ' תרלג-תרלה.