מראי מקומות
א. מקור הדין של מומחין והאיסור על הדיוטות לדון
- מקורות יסוד:
- סוגייתנו התולה את הצורך במומחין בעירוב פרשיות.
- גיטין פח: "אביי אשכחיה לרב יוסף… לא עבדינן שליחותייהו".
- להרחבה – ב: תד"ה דברי הכל – דיון באפשרות שהצורך במומחין נלמד ממשפט אחד.
- ב"ק פד. "ההוא תורא דאלס ידיה דינוקא… בשן ורגל דמועדין מתחילתן"
- דיוני הראשונים
- תוספות סנהדרין ב: תד"ה ליבעי (להרחבה – רשב"א גיטין פח: ד"ה והא).
- חידושי הרמב"ן ד"ה וראיתי בתוספות עד "כפתור ופרח" (במהדורת מכון התלמוד, עמ' יג-טו).
- חידושי הר"ן באמצע ד"ה ובדין, "ואיכא למידק… משמו" (במהדורות הרגילות עמ' ו).
- רמב"ם הלכות סנהדרין פכ"ו ה"ז.
ב. מקומות בהם הדיוטות כשרים מדאורייתא לשיטות שונות
חישבו היטב מהו המכנה המשותף של מקרים אלו ומדוע אינם זקוקים למומחים.
- היתר נדרים – נדרים עח. "נאמר כאן… ביחיד מומחה".
- חליצה – יבמות קא. תחילת המשנה, ובגמרא שעליה עד "ישראל כל דהו".
- גירות – קידושין סב: תד"ה גר (בעיקר בסופו); יבמות מו: רמב"ן ד"ה קשיא.
- קידוש החודש – רמב"ן כג. (באמצע דיון על עירוב פרשיות), "ואיכא דמקשו… כן נראה לי"
- סמיכת זקנים – רמב"ם הלכות סנהדרין פ"ד ה"ג (להרחבה – חידושי מרן רי"ז הלוי על אתר).
ג. הכשר הדיוטות מדרבנן
- מה עולה מהסוגיות השונות באילו תחומים הדיוטות יכולים לדון?
- סנהדרין ג. תד"ה שלא תנעול דלת (ב"ק פד: תד"ה אי נמי).
- להרחבה – ספר הישר לר"ת חלק החידושים סימן תרנז עד "ואין גובין אותו בבבל
- חידושי הרמב"ן לסנהדרין, "וכן מה שהעלו… כדיני ממונות דמיא"
- דרכים לאכוף גבייה גם בתחומים בהם הדיוטות פסולים:
- רי"ף לב"ק, ל: ברב אלפס, "מנהג שתי ישיבות… איפייס".
- רא"ש לב"ק פ"ח סוף סימן ב' מ"כתב רב אלפס" וסימן ג' עד "לאותו שיעור".
- אוצר הגאונים לב"ק, חלק התשובות סימנים קפג-קפט.
