הלנת שכר אינה חוב רגיל של ממון. התורה מתייחסת להלנת שכר כהרעבה, שכן אדם חי מהשכר שלו, ולכן מניעת שכר היא בעצם מניעת אוכל. מכאן הדגש הגדול על תשלום בו ביום; מכאן הסבר הפרדוקס שהלאו הוא רק ביום הראשון, כי לא ניתן להשלים יום שלא אכלו בו, בחינת 'מעוות לא יוכל לתקון'