שלוחו של אדם כמותו בספרות התנאים
- משנה ותוספתא:
- משנה ברכות ה, ה.
- תוספתא תענית ג, ב.
- מדרשי הלכה:
- מכילתא מסכתא דפסחא פרשה ג, "ויקחו להם… כמותו.
- מכילתא מסכתא דפסחא פרשה ה, "ושחטו אותו… עמותו".
- מכילתא משפטים מסכתא דנזיקין פרשה ב, "ורצע… ולא שלוחו".
- ספרי במדבר פיסקא קנג, "אמר לאפוטרופסוס… כמותו".
- ספרי במדבר פיסקא קנד, "אמר לאפוטרופסוס… כמותו".
- ספרי זוטא פרק יד פסוק לד (לדברי ר"ש ליברמן, טקע זה הינו ממדרש ל"ב מידות, ראה תוספתא כפשוטה לתענית עמ' 1103).
- מפה את המקורות התנאיים:
- אילו מקורות ראשוניים יותר ואילו מקורות דנים ביכולת להרחיב את גבולו השליחות?
- מה המכנה המשותף של המקרים ב"גרעין הראשוני" של המקורות, מה פירוש המונח "שלוחו של אדם כמותו" במקורות אלו? מהי המחלוקת אודות הרחבת שליחות לתחומים נוספים?
- שים לב להעדר דרשה לשליחות בגט. האם זה חובר למה שלמדנו (דף מקורות 1) על משנת "בראשונה"?
ב. ירושלמי קידושין ב א
- ירושלמי קידושין ב א, "מניין ששלוחו של אדם… שלא מדעתו"; שם בהמשך, "אית מתניתא… אדניו" (מומלץ לעיין במהדורת מנחם כ"ץ – יש עותק באתר).
- שימו לב ליחס בין סוגית הירושלמי ובין מקורות התנאים.
- שים לב היטב לטענת הסוגיה "אין תימר אדם מפריש פסחו של חבירו שלא מדעתו לית יכיל". מה התפיסה המשתקפת כאן ביחס לגדרי שליחות?
- מקור לשליחות בגירושין – ירושלמי גיטין ו, א, "והא תנינן ונתן… ונתן ונתן".