תקציר השיעור

יחיד שקיבל עליו תענית

• נדר תענית הוא קבלה של תבנית של תענית ציבור. היות ויש שתי תבניות של תענית ציבור – לא ברור איזו מהן קיבל עליו הנודר. בעל המאור קבע שחיישינן שקיבל באופן מלא את כל דיני שש תעניות ואסור חמישה דברים וגם אסור לאכול מבעוד יום. הרמב"ן סובר שאכן נאסר בחמישה דברים אך מותר לרכול בלילה. הנצי"ב עמד על כך שהגמרא דיברה רק על נעילת הסנדל, ומציע שבתענין חגב, כלומר תעניות על צרות, אסור לאוכל ולשתות ואסורים בנעילת הסנדל אבל לא בשאר עינויים. דומה שההסבר הוא כי נעילת הסנדל ניכרת ובולטת, מה שאין כן שאר העינויים שלא ניכר מהם האם האדם נמנע מהם.

לווה אדם תעניתו

• גם דין זה בנוי על הרעיון שנדר תענית הוא נדר מצווה. הראב"ד מדמה לנדר צדקה, ובעצם קבוע שעד שהתענית לא מסתיימת לא ניתן לומר על האדם שהוא מתענה, ולכן הוא יכול ללוות. לדעתו הדברים אמורים אפילו בנדר יום זה, כי יש אומדנא שהוא לא קיבל עליו להתענות אם לא יוכל.
• הרמב"ם הגביל את הדין רק ליום סתם; הרא"ש מביא דעה שצריך התרת נדרים, וחולק עליה.

תענית חלום

• בתענית חלום לא צריך קבלת ענית – עצם הדאגה מהחלום יוצרת את המסגרת המתבקשת של תענית של הרהורי תשובה
• תענית חלום בשבת – רב האי בברוכת לא קובע שמותר כי זה מהווה עונג שבת עבור המתענה. המשפט בתענית שעל המתענה להתענות על תעניתו חסר בכתבי היד, ושיטת הריטב"א היא שהדברים לא אמורים במי שהתענה תענית חלום בשבת.
• ברכות לא: משבחת תענית בשבת, לדעת רב האי מדובר שם בתענית חלום. לדעת הריטב"א בתענית שאינה תענית חלום, ולכן נקבע שם שעליו לשבת תענית לתעניתוץ
• סבי הגרי"ד הסביר שאין קיום תענית בשבת, ועליו לשבת תענית לתעניתו כי הוא לא התענה בשבת.