פרק א' | ד, א

שיעור 33 – הילך # 2: הגדרת המקרה ויסוד הדין

מראי מקומות

  1. השלמות להבנת שיטת רש"י:
    • הראשונים הקשו עליו שמשמע שדבריו נאמרו רק למ"ד מלוה לאו להוצאה ניתנה. כדי להבין את שיטתו, עיינו בפירוש של רש"י למלוה להוצאה ניתנה בקידושין מז. ד"ה להוצאה ניתנה.
    • אור זרוע לב"מ סימן ח (ההסבר שלו לסלעין דינרין יובהר בהמשך השבוע כאשר נלמד את המשך הסוגיה).
  2. מלוה – הערנו בשיעור על כך שבגמרא בהמשך נזכר מלוה. דביר העיר את עיניי שבתוספות רא"ש ד"ה הני חמישין הוא מעיר לקיום נוסח בגמרא שלא גרס מלוה.
  3. פקדון בקיימא באגם – נחלקו בזה הראב"ד והרז"ה, תמצית המחלוקת שלהם מסוכם בספר התרומות חלק ב' שער ז' אות ד (המחלוקת מצויה בהרחבה בקונטרס דברי הריבות, בשו"ת הראב"ד סימנים לו-מ).
  4. משכון:
    • ספר העיטור אות ע – עיסקא וחוב, הלכות מלוה על פה דף טז עמוד ב, "ומסתמא… דיוקא" (הגמרא שדברי הר"י מיגאש מוסבים עליהם היא בקידושין ח. שורה אחרונה, "אמר רבא אמר רב נחמן… שקונה משכון").
    • להרחבה:
      • רמב"ם הלכות טוען ונטען פ"ד ה"ו.
      • חידושי הר"ן בבא מציעא ד. ד"ה ולענין מי שמודה במקצת הלואה.
      • ריטב"א:
        • בבא מציעא ד., "ומשכון… כדאמרן".
        • קידושין ח: ד"ה פריטי אין כאן
      • חו"מ סימן פז ש"ך ס"ק ה.

שיעורים נוספים
בסדרה/בנושא:

שיעור 43 – שיעור של אבי מו"ר הרב אהרן ליכטשנטיין זצ"ל – תקפו כהן והודאת בעל דין

פרק א' | ו, א – ו, ב

שיעור 42 – שיעור סיכום בבא מציעא ב-ז

פרק א' | ב-ז

שיעור 41 – מיגו דחשיד אממונא חשיד אשבועתא?

פרק א' | ה,ב

שתפו שיעור זה

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *