מראי מקומות

1. מה משמע מהשו"ט בסוגיה ביחס למקור לצער בע"ח -האם מצות פריקה היא המקור או האם הוא ידוע באופן עצמאי?
2. שים לב מהיכן מובאות הראיות בסוגיה -מה ההבדל בין הבנת מצות פריקה אם צער בע"ח דאורייתא או דרבנן
5. ראשונים על המקור לצער בע"ח:
א) רש"י שבת קכח: ד"ה צער בעלי חיים
ב) ראב"ד בשיטה מקובצת בבא מציעא לב: ד"ה והראב"ד
ג) ספר חסידים תרסו
ד) מורה נבוכים ג: יז, מח
6. רמב"ם שמירת הנפש פרק יג:
א) מה משמעות השיבוץ של פו"ט בהלכות שמירת הנפש? עיין בהלכה האחרונה בפרק (השווה לתוספות פסחים קיג: ד"ה שראה בו דבר ערוה)
ב) האם צער בעלי חיים דאורייתא או דרבנן לפי הרמב"ם? ראה הלכה ט (ובפרשני הרמב"ם)
7. יש בקובץ מקורות שונים על האיזון בין שימוש בבעלי חיים ובין האיסור לצער אותם

תקציר השיעור

• נושא הסוגייה אינו צער בעלי חיים, הראב"ד העיר שנראה בסוגייה שהמונח מוכר להם כבר. הדיון בסוגייה הוא ביסוד הדין של פריקה, האם הוא כדי למנוע צער בעלי חיים או האם עזרה לחמר.
• רמב"ם מיקם את פו"ט בהלכות שמירת הנפש, הוא רואה בזה מנעית סכנת חיים לחמר.
• אוהב לפרוק ושונא לטעון: ראשונים דנו מי השונא שיש לכוף את היצר שלא לשנוא אותו, הרי סוגיית פסחים קיג: קובעת שמדובר בעבריין שמצווה לשנוא אותו. תוספות ורמב"ן בסוגיין כותבים שמדובר כאו באדם שאתה שונא אותו שלא כדין. תוספות בפסחים כותבים שמדובר בסוגיין שמי שמצווה לשנאתו ועדיין יש לכוף את היצר כי שנאה שלם שמים הופכת לשנאה אישית. הרמב"ם כאמור תירץ שמדובר בסכנת חיים והתורה חסה על נפש רשעים.