מראי מקומות

1. לימדו את הסוגיה ב"מ ה: "וכי מאחר" עד סופה ו. "ליתיה בחזרה".
2. עמדו על מבנה הסוגיה ועל תוכנה – עקבו אחרי ראיות הגמרא השונות – אילו שבועות מובאות, וביחס לאילו מהן עולה עניין מיגו דחשיד. לאור הנ"ל הסבירו מתי ועל איזה רקע מתעוררת את שאלת מיגו דחשיד ומדוע היה פשוט למשנה שחשוד על השבועה לא נשבע יחד עם זה שהיא משביעה שבועות שונות.
3. דיון הראשונים על יחס בין גזלן ובין מיגו דחשיד:
   • ה: תד"ה דחשיד אממונא ובמקבילות בכתובת יח: בתוך ד"ה ובכולי, "וא"ת…", ובגיטין נא: בתוך תד"ה ובכולי, "וא"ת…".
   • רמב"ן ד"ה מיגו דחשיד. ראו את הסבר ר"ת להבדל בין מיגו דחשיד ובין גזלן. להרחבה – אני מציע לחשוב על ניסוח אחר לחילוק לאור מה שנדון בשיעור על ההבדל בין חשוד ובין פסול.
   • להרחבה לטיבי לכת – תוס' רי"ד ד"ה לא אמרינן מיגו דחשיד.
4. רמי בר חמא – למה הגמרא לא הקשתה ישירות משבועת השומרים?
   • רש"י ד"ה חשיד נמי.
   • להרחבה – רמב"ן ד"ה אלא הא דתני.
5. ו. – ותו הא דתני רבי חייא – ראו רש"י ד"ה שניהם נשבעים וריטב"א ד"ה ותו הא דתני.
6. אביי – ספק מלוה ישנה:
   • רש"י ד"ה אביי אמר.
   • רמב"ן ד"ה אביי אמר (הדברים מתומצתים ברשב"א ד"ה אביי אמר).
   • להרחבה – ריטב"א ד"ה אביי אמר.
7. תשובת הר"י מיגאש המובאת בשיטה מקובצת ו..