זכין לאדם שלא בפניו

א. נקודת המוצא – סוגייתנו

1. מב., "ואלא הא דאמר רב גידל אמר רב מנין ששלוחו… ממטה תקחו".
2. מה עולה מסוגייתנו על היחס בין שליחות ובין דין זכין? על זכייה עבור קטן?

ב. טוב אחרית דבר מראשיתו – זכין במקורות התנאים

1. משנה עירובין ז:יא
2. משנה גיטין א:ו; תוספתא גיטין א:ה
3. משנה בבא בתרא ט:ז
4. נקודות למחשבה:
   • היכן נאמר דין 'זכין' בספרות התנאים ומה טיב הדין?
   • משנה ב"ב – מה טיב החילוק בין קטן ובין גדול? שים לב לדמיון למשנת 'בראשונה' ביחס לשליחות. ראה שיטה שלישית בסוגית בבלי בבא בתרא קנו:, "מתניתין מני… לגדול" (ושם קנו: תד"ה   זכין לגדול)

ג. זכיה לקטן ויסוד דין זכין

1. האמור לעיל – משנה ב"ב וסוגית קידושין.
2. בבא מציעא עא:, "רבינא אמר נהי… לכלל שליחות" (לעדי נוסח הסוגיה, האם גורסים "מדרבנן", ראה להלן את הטבלה מאתר הכי גרסינן).
3. כתובות יא., "אמר רב הונא גר קטן… זכות הוא לו".
   • שים לב לקשר הברור למשנה בגיטין. להבנת הקשר, תן את הדעת לכך שעבד שמשתחרר עובר תהליך שמסיים את הגיור שלו והוא הופך לישראל גמור.
   • עיינו בתוספות שהרב שרלו כבר הפנה להם – כתובות יא. תד"ה מטבילין וסנהדרין סח: תד"ה קטן "וא"ת והיאך נתגייר" (עד סוף התוס').
4. בבא מציעא עא: חידושי הרמב"ן ד"ה הא דאמרינן הכא זכיה מדרבנן; שם חידושי הרשב"א ד"ה רבינא אמר.
5. בחזרה לסוגית קידושין – רשב"א קידושין מב. ד"ה מהא דאמרינן ותסברא דהא שליחות.
6. ר"ן על הרי"ף גיטין יט: ד"ה ומסתברא.
7. להרחבה – דיוני אחרונים בביאור מח' ראשונים זו: קצות החושן סימן ק"ה ס"ק א'; ברכת שמואל לקידושין סימן י' (בעיקר ס"ק ג').