מראי מקומות

א. מקורות יסוד

1. מקורות תנאים:
   • משנה פ"ו מ"ד – השולח את הבעירה ביד חש"ו
   • מקבילה במכילתא דרשב"י
   • תוספתא ב"ק פ"ו הל' ל-לא
2. סוגיות הבבלי:
   • ב"ק נט:, "אמר ר"ל… מעשה דידיה גרמו".
   • ב"ק ט: "ת"ר כל שחבתי… צבתא דחרש קא גרים" (מומלץ לעיין גם בהמשך י., "חומר בבור… מה שאין כן בבור"). ט: תד"ה ולרבי יוחנן.
   • ב"ק כב: "ת"ש השולח את הבעירה…. סילתא ושרגא".
   • קידושין מב: "והא דתנן השולח את הבעירה… דברי מי שומעים".
3. ירושלמי ב"ק פ"ו ה"ד, עמ' 1203 שו' 21-16 (מצורף, ביאור הירושלמי בפירוש ר"ש ליברמן לירושלמי נזיקין עמ' 120).
4. רמב"ם הלכות נזקי ממון פי"ד הל' ה-ו.

ב. נקודות לעיון

1. כבר עמדנו על הזיקה בין לשון המשנה ללשון הכתוב. השוו את לשון משנתנו למקורות תנאים אחרים העוסקות בחש"ו באבות נזיקין אחרים – משנה פ"ו מ"ב (ראו גם פ"ד מ"ט), תוספתא ב"ק פ"ו ה"ז.
2. מה פשר החילוק בין אש ובין שאר אבות נזיקין? האם יש זיקה בין החילוק בהלכה ובין ההבדל הלשוני – שלח לעומת מסר? מה ייחודי באש לעומת שאר אבות נזיקין?
3. מה עולה בסוגיות האמוראים בעניין ייחוד אש לעומת שאר אבות נזיקין?
4. תנו את הדעת לפרשנות המונח שלח במקורות השונים. איזו פרשנות עולה בסוגייה בקידושין? האם היא עולה בקנה אחד עם פרשנות המונח במקורות האחרים?
5. שרידי אש ח"ד עמ' נט סעיף ד; עמ' קה-קט ציון טז וציון יח.