פרק ו' | ס-סא

שיעור 56 – מה אש אוכלת?

מראי מקומות

א. מקורות יסוד

  1. מקורות תנאיים:
    • משנה ב"ק פ"ו מ"ד, "השולח את הבערה ואכלה עצים… את הבערה" (=ס.); משנה ה' (=סא:).
    • תוספתא ב"ק פ"ו הכ"ד.
    • מכילתא דר"י, "ונאכל גדיש… בגלוי" (סופח לדף מספר 32).
    • מכילתא דרשב"י, "יכול עד שיהא מכבש לפניה… מכניס הכל לתוכה" (מהדורת אליאס עמ' 347, סופחה לדף מספר 32).
  2. בבלי:
    • ס. המשנה ובגמרא שעליה עד "מידי אחרינא לא קמ"ל".
    • סא: המשנה השניה, ובגמרא שעליה לפחות עד "נטירותא דדהבא לא קבילה עלי" (עדיף להמשיך עד "לאו כל כמיניה").
    • כג. "אמר רבא קשיא ליה לאביי… בארבעה דברים", ובתד"ה טמון באש, ובהגהת הגר"א.
    • נו. "אמר מר הכופף… טמון באש".
  3. ירושלמי:
    • ב"ק פ"ו ה"ד, עמ' 1203 שו' 37-28.
    • ב"ק פ"ו ה"ה, עמ' 1203 שו' 50- עמ' 1204 שו' 9 (עדיף עד סוף ההלכה).
    • פאה פ"ו ה"י, עמ' 104 שו' 38-28.

ב. שאלות לעיון

  1. מהי ההמשגה של המקורות השונים לתיאורי הנאכלים ע"י האש בתורה? מדוע יש צורך לכתוב את כולם?
  2. טמון – עמדו על פרטי מחלוקת רבי יהודה וחכמים במקורות התנאים – במה נחלקו, באיזה מקרה כל אחד מהם מודה לשני ומה ניתן ללמוד מזה באשר ליסוד דין טמון.
  3. מהו יסוד החילוק בסוגיית הבבלי בין מדליק בתוך שלו ובין מדליק בתוך של חבירו? מהי שיטת רבא? מומלץ לעיין בראשונים הבאים:
    • תוספות סא: (להרחבה – תוס' רבנו פרץ), סב. תד"ה מי.
    • חידושי הראב"ד ד"ה אבל מדליק וד"ה אלא אמר רבא (מהדורת אטלס עמ' קנה-קנז).
    • רז"ה ורמב"ן, כו. ברב אלפס.
  4. רמב"ם הלכות נזקי ממון פי"ד הל' ח-יד.
  5. להרחבה:
    • כב: תד"ה והיה גדי כפות, ובספר הישר חלק החידושים סימן תקלח.
    • ביאור הגר"א לחו"מ סימן תיח ס"ק לג.

שיעורים נוספים
בסדרה/בנושא:

שיעור 58 – אשו משום חציו או משום ממונו [חלקי]

פרק ב' | כב-כג

שיעור 57 – טמון באש

פרק ו' | ס-סא

שיעור 55 – זורה ורוח מסייעתו

פרק ו' | ס, א

שתפו שיעור זה

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *