מראי מקומות
א. מקורות יסוד
- מקורות תנאיים:
- משנה ב"ק פ"ו מ"ד, "השולח את הבערה ואכלה עצים… את הבערה" (=ס.); משנה ה' (=סא:).
- תוספתא ב"ק פ"ו הכ"ד.
- מכילתא דר"י, "ונאכל גדיש… בגלוי" (סופח לדף מספר 32).
- מכילתא דרשב"י, "יכול עד שיהא מכבש לפניה… מכניס הכל לתוכה" (מהדורת אליאס עמ' 347, סופחה לדף מספר 32).
- בבלי:
- ס. המשנה ובגמרא שעליה עד "מידי אחרינא לא קמ"ל".
- סא: המשנה השניה, ובגמרא שעליה לפחות עד "נטירותא דדהבא לא קבילה עלי" (עדיף להמשיך עד "לאו כל כמיניה").
- כג. "אמר רבא קשיא ליה לאביי… בארבעה דברים", ובתד"ה טמון באש, ובהגהת הגר"א.
- נו. "אמר מר הכופף… טמון באש".
- ירושלמי:
- ב"ק פ"ו ה"ד, עמ' 1203 שו' 37-28.
- ב"ק פ"ו ה"ה, עמ' 1203 שו' 50- עמ' 1204 שו' 9 (עדיף עד סוף ההלכה).
- פאה פ"ו ה"י, עמ' 104 שו' 38-28.
ב. שאלות לעיון
- מהי ההמשגה של המקורות השונים לתיאורי הנאכלים ע"י האש בתורה? מדוע יש צורך לכתוב את כולם?
- טמון – עמדו על פרטי מחלוקת רבי יהודה וחכמים במקורות התנאים – במה נחלקו, באיזה מקרה כל אחד מהם מודה לשני ומה ניתן ללמוד מזה באשר ליסוד דין טמון.
- מהו יסוד החילוק בסוגיית הבבלי בין מדליק בתוך שלו ובין מדליק בתוך של חבירו? מהי שיטת רבא? מומלץ לעיין בראשונים הבאים:
- תוספות סא: (להרחבה – תוס' רבנו פרץ), סב. תד"ה מי.
- חידושי הראב"ד ד"ה אבל מדליק וד"ה אלא אמר רבא (מהדורת אטלס עמ' קנה-קנז).
- רז"ה ורמב"ן, כו. ברב אלפס.
- רמב"ם הלכות נזקי ממון פי"ד הל' ח-יד.
- להרחבה:
- כב: תד"ה והיה גדי כפות, ובספר הישר חלק החידושים סימן תקלח.
- ביאור הגר"א לחו"מ סימן תיח ס"ק לג.