מראי מקומות

א. הסוגייה

1. ב"ב לא. "זה אומר של אבותי… לא הדר" (נוסח הסוגייה כבר חולק).
2. להרחבה – מומלץ לעיין שבועות מז: "איתמר שתי כתי עדים… במקום שנים".
3. נפתח בדיון במח' רב הונא ורב חסדא, ובשלב שני בזיקה בינה ובין מחלוקת רב נחמן ורבא.

ב. שיטת רב הונא

1. מדוע העדים כשרים? עיינו ברשב"ם ד"ה וזו באה.
2. האם הם כשרים בתורת ודאי או בתורת ספק?

• עיינו בתוס' רי"ד לא: ד"ה שתי כתי עדים (מצורף).
• למי שעיינה בסוגייה בשבועות – מה נראה לך מהסוגייה שם?

ג. שיטת רב חסדא

1. מדוע שתיהן נפסלות, והרח רק אחת שיקרה? עיינו ברשב"ם ד"ה רב חסדא אמר.
2. האם נפסלות מספק או מודאי? עיינו בב"ק עב: תד"ה אין לך בו (למי שקשה הכניסה לסוגייה בב"ק, שתדלג. ניתן להבין את עצם דברי התוס' גם מבלי להיכנס לעובי הקורה בסוגייה שם).
3. אם נפסלים בתורת ודאי, מהו הפוסל? עיינו במיוחס לרגמ"ה לא: "ורב חסדא אמר… פסולה היא".
4. אחד מול אחד:

• השאלה ידועה מש"ך חו"מ סימן לא ס"ק א', ברם לאמתו של דבר נדון כבר בתוס' רי"ד מא: (שניהם מצורפים).
• האם יש זיקה בין דיון זה ובין הגדרת הגורם הפוסל לעדות?
• להרחבה – האם ניתן להוכיח בעניין זה מהסוגייה בשבועות?

ד. רב נחמן ורבא ונוספות

1. מה פשר החילוק המוצע בסוגייה לרבא בין אותה עדות ובין עדות אחרת?
2. לא: תד"ה וזו באה; רמב"ן ד"ה זה אומר של אבותי. אילו הבנות של מיגו מגולמות כאן?