מראי מקומות

א. הסוגייה

1. בבא מציעא פח: "אשכחן אדם במחובר… אוכל בתלוש" (פט.).

2. ירושלמי מעשרות פ"ב ה"ו, נ' ע"א, "כתיב לא תחסום… בהן דעת".

3. ספרי דברים פיסקא רפז.

4. הרקע להיוצרות הבעיה:

• עמדו על הזיקה לסגנון הקזואיסטי של פרשיות אלו.
• עמדו על הזיקה לשאלה האם "כי תבוא בכרם רעך" עוסק בכל אדם או בפועל.

5. סוגיית הבבלי:

• עמדו על הקשיים בזרימת הדיון בסוגייה כפי שהיא ערוכה לפנינו. עיינו בתד"ה ומה שור.
• ארגנו את הסוגייה לפי רבדיה הכרונולוגיים. האם יש בזה להבהיר את היחס בין החלקים.
• מה הנחה את עורכי הסוגייה בארגון המחודש של רבדי הסוגייה.
• השוו את סוגיית הבבלי לסוגיית הירושלמי.

6. מה משמעות ההשוואה וההחילוק בין אדם ובין בהמה?

ב. הגדרת היתר אכילה

1. פט. "ת"ר דיש… פועל אוכל בו" (6 שורות מלמטה).
2. צא: המשנה הראשונה בעניין היה עושה בידיו ובסוגיית הגמרא.
3. תוספתא ב"מ פ"ח ה"ז (מה' ליברמן עמ' 103-104).
4. ירושלמי בבא מציעא פ"ז ה"ד, "היה עושה בידיו… המעשרות" (ירושלמי נזיקין עמ' 70), ובמקבילה בירושלמי מעשרות פ"ב ה"ו, נ' ע"א, "דייש מה דייש… והאופה".
5. ספרי דברים פיסקא רפז.
6. השוו בין המקורות השונים.
7. תוספתא כפשוטה לב"מ עמ' 261-262.
8. על חולב מחבץ ומגבן:

• שבת צה. "תנו רבנן החולב.. משום בונה", וברש"י ד"ה מפרק.
• שבת עג: תד"ה מפרק.
• ב"מ פט. תד"ה גידולי קרקע.