מראי מקומות

בעניין נקיטת רשות מראש הגולה

א. הסוגיה

עיינו בסוגיה ה., "אמר רב האי מאן דבעי… ואתי למשרי מום עובר" (ה: 11 שורות מלמעלה).

ב. מקור הסמכות

1. המקור הראשון לנקיטת רשות מראש הגולה היא מימרת רב – "האי מאן דבעי". שים לב לתוקפו בדברי רב, ולמשמעותו בספק הגמ' (לעיל) על מומחה לרבים.
2. מה משמעות נקיטת רשות מראש הגולה בדברי רב ושמואל? עיין ברש"י ד"ה לישקול רשותא וד"ה שבט.
3. כיצד נקיטת רשות פוטרת דיין שטעה? עיינו ברש"י ד"ה לישקול רשותא וד"ה שבט.
4. להרחבה – האם נקיטת רשות מועילה למי שאינו מומחה? עיינו ברמב"ם הלכות סנהדרין פ"ד הט"ו, וביד רמה ה. ד"ה אמר רב. מהי המחלוקת בהבנת יסוד כוחו של רה"ג? (למחשבה – מהי ההשוואה של הרמב"ם בין מינוי דיין שאינו הגון ובין מקדיש בעל מום למזבח?)

ג. גבולות הסמכות – הכא והתם

1. הסוגיה עומדת על השוני בין מוסד רה"ג ובין מוסד הנשיאות – הכא שבט והתם מחוקק.

• עימדו על השוני בין אופי המוסדות.
• מדוע שוני זה מביא לעדיפות של שבט על מחוקק גם בתחומי השיפוט של המחוקק? עיינו ברש"י ד"ה מחוקק ובד"ה שרודים ובד"ה בני בניו, ובתד"ה דהכא שבט. (להרחבה – פיה"מ לרמב"ם, בכורות פ"ד מ"ד מ"ונשאר לנו לבאר").
• לתפיסת הסוגיה – שים לב שמדובר במוסדות הנהגה של עם ישראל.

2. הסוגיה דנה במספר מקורות.

• נסו להתבונן במקורות בפני עצמם, ולעמוד על פשט כל מקור בפני עצמו.
• לאחר מכן, עיינו בהאחדה שהסוגיה מנסה לעשות למקורות, וציינו לעצמכם איזה מקור מתפרש כפשוטו ואיזה השתנה פירושו.
• לאור הנ"ל – נסו אתם לצייר תמונה כוללת מהמקורות לפי פשטם.

3. להרחבה – סוגיות נוספות:

• פסחים נא. "כי אתא רבה… דעתו לחזור הוה" (ובתד"ה כיון).
• חולין יח: "כי סליק רבי זירא… לחזור הוה" (ובתד"ה כיון).
• הוריות יא: "בעא מיניה רבי… ברבים".
• ירושלמי כלאים פ"ט ה"ג, ל"ב ע"ב, "רבי הוה ענוון… כללא דאורייתא".
• סכם את העולה מסוגיות אלו לגבי יחסי א"י – בבל.

4. נוסחאות שונות לסוגיה:

• עיינו בנוסח אחר לסוגיה שהיה בא"י בתקופת הגאונים, המצוטט באוצר הגאונים סימנים סג-סה.
• כיצד מתפרשים המקורות השונים לגרסה זו? איזה מהמקורות מתפרשים כפשוטם?

5. מי רשאי לתת רשות? עיינו בתד"ה נקיטנא רשות, ובחידושי תלמידי רבנו יונה ד"ה אנא. מה עולה בעניין זה מנוסח ספר והזהיר? האם יש מקום לחלק בין מינוי וסמיכה?
6. עימדו על הסברי הבבלי לכך שרב לא נסמך להיתר בכורות, ועל השתלבותו במגמת הסוגיה.
7. ירושלמי חגיגה פ"א ה"ח, ע"ו ע"ג, "מהו למנות זקינים… לא שמעתי".

ד. להרחבה

1. על ייחוסו של רב לרבי חייא – מאמרו של הרא"ש רוזנטל, "רב בן אחי ר' חייה גם בן אחותו?", ספר חנוך ילון, מעמ' 281.
2. עדיאל שרמר, "'בן אחות: כינוי שארות ונישואי פנים בתקופת המשנה והתלמוד", ציון ס', עמ' 35-5, ובמיוחד עמ' 12-8, 35-21.