דבר שלא בא לעולם – עיון בסוגיית הגמרא

א. המשנה

1. קידושין סב., המשנה.
2. להרחבה – על מיקום משנה זו כאן, עיין בתוספות יו"ט ד"ה מפני שלא הטעתו.
3. טעות:

• השווה את המקרים בחלק הראשון של משנה זו לפרק ב' משניות ב'-ג'.
• תוספתא קידושין פ"ב ה"ה (מה' ר"ש ליברמן עמ' 283), ובתוספתא כפשוטה עמ' 932.

1. נוסח המשנה:

• עיין במסורת הש"ס ביחס למשפט "אם היתה… מקודשת". ועיין בפירוש המשנה לרמב"ם מהדורת הרב קאפח ובהערה 14.
• עיין בציטוט של המשנה ביבמות צ"ג ע"ב. האם משנתנו היא המצוטטת או ברייתא? עיין בספקו של הרי"ן אפשטיין במבוא לנוסח המשנה עמ' 850.

ב. סוגיות הגמרא

1. קידושין סב. "תנן התם אין תורמין… וידים איתנהו בעולם" (לפני המשנה סג.).
2. חלק את הסוגיייה ליחידות שונות:

• שים לב למקומם ולזמנם של האמוראים ביחידות השונות.
• שים לב לסדר היחידות בסוגייה ולדרך בה העורך מצרפם.
• שים לב – איזה אמורא משתמש בסוגייה בביטוי "דבר שלא בא לעולם"?

1. עיין בסוגיית הירושלמי בקידושין פ"ג ה"ה, ס"ד ע"א, "בעון קומי רבי יוחנן… מהו".

• שים לב – יש להשוות את נוסח הירושלמי בכ"י ליידן לנוסחו בקטע גניזה בשרידי הירושלמי עמ' 230 (הקטע חסר אך מה שנשתייר משובח יותר ויש בו תיקונים חשובים).

1. השווה את  סוגיית הירושלמי לסוגיית הבבלי:

• לאיזה יחידה יש הקבלה?
• השווה היטב בין האמור בשני התלמודים – שמות חכמים ותוכן דבריהם. מה נוסף בבבלי? האם יש לבאר את דברי ר' אבא בר ממל באופן דומה בשני התלמודים?

1. ר' אליעזר בן יעקב ב"תניא כוותיה":

• השווה לנוסח דבריו בתוספתא תרומות פ"ב ה"ח (שים לב לחילופי הנוסח במה' ליברמן).
• תוספתא כפשוטה לתרומות עמ' 312.

1. עיין ביבמות צג. "דאמר רב נחמן בר יצחק… מן הראוי לו".

• עמוד על משמעות התופעה של השוואת שיטות החכמים הנ"ל.
• ע"י מי ועל בסיס דברי מי נוסח המונח "דבר שלא בא לעולם"? (עיין ביחידה של רבה ורב יוסף בסוגייתנו. שים לב לאי שימושם במונח).

1. השווה את דברי אביי בסוגייתנו לדברי רב נחמן בר יצחק.

• איזה חכמים נוספו ברשימה של של רנב"י?
• לאור ההשוואה, עמוד על ביאור שאלת הגמרא "ונחשוב נמי רבי עקיבא".
• להרחבה – ב' דה פריס, תולדות ההלכה התלמודית, הפרק על יצירת מושגים והשפעתם.
  8. על "תנן התם" ממשנת זרעים, ראה:
     • ד' רוזנטל, "עריכות קדומות בבבלי", מחקרי תלמוד א', עמ' 190-191.
     • י' זוסמן, סוגיות בבליות לסדרים זרעים וטהרות, עמ' 122-130.