פרק א' | ד, א-ב

שיעור 9 – האם הזכרה ושאלה הם בהדי הדדי?

מראי מקומות

א. ד. – אין שואלים את הגשמים

  • שאלה מרכזית – מה פשר שיבוץ המשפט הזה במשנה?
  • ד. 'סברוה… והזכרה לחוד'
  • מה עומד מאחורי דיון הסוגייה – רש"י, רבנו חננאל ורבנו גרשום – שימו לב לחילופי הנוסח
  • סכמו לעצמכם את הקריאות השונות של המשנה לפי הדעות השונות בסוגייה ובפרשנות הראשונים

ב. ד: – רבי יהודה אומר העובר לפני התיבה

  • נלמד את הסוגייה שעוסקת בשאלה מתי מפסיקים להזכיר גשמים ולשאול גשמים בניסן.
  • שימו לב לדעות השונות של האמוראים – מבטאות עמדות שונות על טיבה של הזכרת גשמים שמתבטאת ביחס בין הזכרה ובין שאלה

תקציר השיעור

  • משנה תענית פרק א' עושה מעברים וקפיצות מהזכרת גשמים לשאלת גשמים וחוזר להזכרת גשמים ומשם חזר הלשאלת גשמים. המעבירם האלו מעלים שאלות פרשניות ושאלה עקרונית האם הערבוב הזה טועםן שדין אחד להם – זמן ההזכרה והשאלה הוא אותו זמן, או האם הם נפרדים זה מזה. שאלה זו עומדת ותויה במחלוקת רבי אליעזר ורבי יהושע, שהרי רבי אליעזר מפריד ביניהם בעוד שרבי יהושע טוען שאין להזכיר גשמים בחג הסוכות בו לא שואלים גשמים. לכן הדיון בגמרא על תחילת משנה ב' – 'אין שואלים את הגשמים אלא סמוך לגשמים', שמשובץ באמצע דיון על זמן הזכרת גשמים, היא האם המשפט הז הוהא מדברי ר"י או מדברי ר"א.
  • יש בגמרא דיון עם שתי לישנות – המיוחס לרש"י גורס 'סברוה שאלה והזכרה חדא מילתא', ופירושו שסברו שכאשר המשנה אומרת 'אין שואלים' היא מתכוונת להזכרת גשמים. לשיטת המיוחס לרש"י זיהו משפט זה עם שיטת רבי יהושע. בנוסח הסוגייה לפנינו כתוב שהכוונה לר"י של הברייתא שמזכירים משעת הנחת לולב. תוספות רי"ד כותב שאין לגרוס משעת הנחת לולב, והכוונה לר"י של המשנה שמתחילים להזכיר בשמיני עצרת. אולם הנוסח מתועד בעדי הנוסח, ומתפרש במיוחס לרש"י שהכוונה לשמיני עצרת. הנצי"ב מבאר במרומי שדה שרש"י מתכוון להושענא רבא כשיטתו בביאור דברי ר"י בברייתא ב:. כוונתו כאן ד. היא ששמיני הוא זמן גשמים, ולכן יום קודם, הושענא רבא, הוא 'סמוך לגשמים'. אם נשאל למה כינו את הזכרת גשמים שאלת גשמים, התשובה היא כי  אביי דוחה ששאלה והזכרה הם שני דברים שונים, והמשנה ציינה את זמן שאלת גשמים לר"א.
  • ראשונים אחרים גרסו 'שאלה והזכרה בהדי הדדי'. לשיטתם הסוגייה טוענת שיש לבחור את זנן הזכרת גבורות גשמים כך שתהיה צמודה לזמן השאלה, ולכן שיבצו כאן דיון מתי זמן נתחלת שאלת גשמים. במיוחס לרבנו גרשום מתפרש שמבקשים להזכיר באותו יום בו ניתן להתחיל לשאול, וטענת רבא היא שמדובר בהושענא רבא, שהוא חול המועד ויש בו תפילת י"ח. בדפוסי הר"ח מופיע הסבר דומה, כתוב בו ששאלה תהיה 'מיד' אחרי הזכרת גבורות גשמים. רא"ש רוזנטל טוען שבכתבי יד של ר"ח כתוב 'למחר' והטענה היא להתחיל להזכיר בשמיני עצרת שלמחרת שואלים. לטענה הזאת שלו יש זיקה נוסח בכתבי ידי קיימברידג' ופרמא במשנה א' 'אמרו לו', שמתפרש לדעת רוזנטל שהמשפט 'אין שואלים' הוא חלק מתשובת ר"י של המשנה לר"א.
  • יש הרבה נוסחים ב'איכא דאמרי' – בכתב יד תימני לא נגרס כלל; בחלק מעדי הנוסח הדיון מתהפך – היות ופשוט יותר ששאלה והזכרה אינם זהים, לכן סברו שהמשנה היא ר"א. המיוחס לרש"י גורס שהדיון דומה לללישנא הראשונה, ההבדח הוא רק בשמות.
  • סופו של דבר, יש 3 קריואת של המשנה. קריאה אחת היא שהמשנה מסודרת בסדר כרונולוגי של השיטות – היא פתחה במחלוקת ר"א שסובר שמתחילים להזכיר ביו"ט ראשון והביאה יחד איתו את ר"י שמתווכח איתו וסובר שמזכירים בשמיני עצרת; במשפט 'אין שואלין' היא הביאה את שיטת ר"י של הברייתא שמתחילים להזכיר בהושענא רבא [ראה ריטב"א] ואז עברה לשיטת ר"י שחוזר לשמיני עצרת. לשיטת ר"ח [רוזנטל] המשפט הזה הוא תשובת ר"י לר"א – לא מתחילים להזכיר ביו"ט ראשון כי צריך להזכיר סמוך לשאלה; לדעת אביי, המשפט הזה הוא מדברי ר"א שעיקרו לציין שזמן הזכרת גבורות גשמים אינו סמוך לזמן שאלת גשמים.
  • בהמשך הסוגייה היא עוברת לדון בשיטת ר"י שמפסיקים להזכיר ביו"ט ראשון של פסח, והרי ר"י אומר ששואלים עד שיעבור הפסח. יש בסוגייה כאן דעות שונות על היחס בין הזכרה ושאלה, שהיא מחלוקת על טיב ההזכרה. לדעת רב חסדא ממשיכים לשאול עד שיעבור הפסח. הוא מוכן לקבל זמן בו שואלים ללא הזכרה, עולא תוקף אותו שכל שאלת גשמים צריכה הזכרה לפניה. רב יוסף מנסה לזהות את הזמנים, אולם הסוגייה טוענת שאין אפשרות להפסיק לשאול גשמים ביו"ט ראשון. לכן רבה מנסה להקדים לערב פסח. לשיטתו יוצא שסדר השכרה ושאלה הוא פרבולה – מתחילים להזכיר ואז לשאון, מפסיקים לשאול ואז מפסיקים להזכיר. אביי דומה כי הזכרה היא ריצוי שאלה ואין טעם להזכיר אם לא שואלים, ולכן הגענו לשיטת עולא שתרי תנאי אליבא דר"י.
  • בסוגייה נראה שהזמן הראוי להזכיר גשמים קשור בחג ואילו זמן השאלה אמור להיקבע לפי הצורך בגשם. נראה שחג מתאים להזכרה כי עיקרו ריצוי, והרגלים מציינים ממד חקלאי וריצוי לרבונו של עולם. שאלה קשור ההצורך. הדיון הוא הםא להצמיד אותם אך אין טענה שהם זהים [כמו סמיכת גאולה לתפילה – מצמידים ברכות ק"A לשמונה עשרה כי הם שונים ולא זהים].

שיעורים נוספים
בסדרה/בנושא:

שיעור 26 – אין תענית ציבור בבבל אלא תשעה באב בלבד

פרק א' | יא, ב

שיעור 25 – חובה להשתתף בצרת הציבור

פרק א' | י, ב – יא, א

שיעור 24 – שלש תעניות ראשונות של יחידים

פרק א' | י, א

שתפו שיעור זה

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *