פרשת השבוע מתארת קנאה ואלימות מאבק בין אחים – קין והבל. אנחנו יודעים מהמקראות את הרקע – האחים מביאים מנחה, "וַיִּ֣שַׁע יְ־הֹוָ֔ה אֶל־הֶ֖בֶל וְאֶל־מִנְחָתֽוֹ׃ (ה) וְאֶל־קַ֥יִן וְאֶל־מִנְחָת֖וֹ לֹ֣א שָׁעָ֑ה וַיִּ֤חַר לְקַ֙יִן֙ מְאֹ֔ד וַֽיִּפְּל֖וּ פָּנָֽיו"׃
ועדיין, התורה משאירה עמימות באשר לסיבה המדויקת שהובילה את קין לרצוח את הבל: "וַיֹּ֥אמֶר קַ֖יִן אֶל־הֶ֣בֶל אָחִ֑יו וַֽיְהִי֙ בִּהְיוֹתָ֣ם בַּשָּׂדֶ֔ה וַיָּ֥קׇם קַ֛יִן אֶל־הֶ֥בֶל אָחִ֖יו וַיַּהַרְגֵֽהוּ"׃
הפסוק מתחיל במשפט שחסר בו מושא, "ויאמר קין אל הבל אחיו" – מה הוא אמר לו?
נביא את רש"י בראשית ד':ח': "ויאמר קין אל הבל – נכנס עמו בדברי ריב ומצה להתגולל עליו ולהורגו".
התורה הסתירה מאתנו את התוכן המדויק של דברי קין. דומה שבכך היא ביקשה ללמד אותנו שיעור חשוב. מסתבר שלקין היתה סיבה מוצדקת שיפלו פניו; ועדיין, לו התורה היתה מציינת מה הוא אמר, שמא היה מי שהיה רואה בכך משום הצדקת מעשהו – הרי היתה לו סיבה מוצדקת להתמרמרות שלו. לכן בחרה התורה להסתיר מאתנו את מה שהוא אמר, ובכך לימדה אותנה שאין כל דבר שיכול להצדיק את הפגיעה בהבל. כלשון רש"י, קין בחר להיכנס עמו בדברי ריב ומצה להתגולל עליו.
זו הרי אחת מהדרכים לפרש את דברי הקב"ה העמומים לקין: "לָ֚מָּה חָ֣רָה לָ֔ךְ וְלָ֖מָּה נָפְל֥וּ פָנֶֽיךָ׃ הֲל֤וֹא אִם־תֵּיטִיב֙ שְׂאֵ֔ת וְאִם֙ לֹ֣א תֵיטִ֔יב לַפֶּ֖תַח חַטָּ֣את רֹבֵ֑ץ וְאֵלֶ֙יךָ֙ תְּשׁ֣וּקָת֔וֹ וְאַתָּ֖ה תִּמְשׇׁל־בּֽוֹ":, שעיקרם – אתה לא בוחר את הרקע, אך אתה תמיד בוחר איך להגיב.
רש"י ממשיך: ויש בזו מדרשי אגדה, אך זה יישובו של מקרא.
נביא את אחת מההצעות של דברי האגדה בבראשית רבה: "רַבִּי יְהוֹשֻׁעַ דְּסִכְנִין בְּשֵׁם רַבִּי לֵוִי אָמַר עַל מָה הָיוּ מִדַּיְּנִין, זֶה אוֹמֵר בִּתְחוּמִי בֵּית הַמִּקְדָּשׁ נִבְנֶה וְזֶה אוֹמֵר בִּתְחוּמִי בֵּית הַמִּקְדָּשׁ נִבְנֶה, …" ההסבר הזה משקף את המתואר קודם בפרק – הבאת המנחות על ידי האחים עיקרה תחרות בתחומו של מי ייבנה בית המקדש. בית המקדש מסמל את עבודת ה' מאהבה – לשרת, והנה בא קין ועוסק בעיקר בשאלה איפה הוא ייבנה – רואה את המקדש כמקום לרווח אישי ולכבוד.
סיפור עממי ידוע, איך נבחר מקום המקדש, מהווה תמונת מראה למדרש האגדה הזה, הוא מובא בספר מקווה ישראל:
המקום אשר נבנה שם בית מקדשנו ותפארתנו היה מאז שדה ירושה לשני אחים: ויהי לאחד מהם אישה ובנים ולאחיו אין לו אישה ובנים: וישבו יחדיו בבית אחד שלמים שקטים ושמחים בחלקם אשר ירשו מאביהם ויעבדו את השדה בזעת אפיהם: ויהי בימי קציר חטים ויאלמו אלומים בתוך השדה ויחבטו את השבלים: ויעשו שני עמרים שווים מן התבואה אשר לקטו עומר אחד לכל אחד מהם ויניחום שם בשדה: בלילה ההוא כשכב על מטתו האח אשר אין לו אשה ובנים אמר בליבו אני יושב לבדי ואין איש איתי להטריפו לחם חקו לא כן אחי כי יש לו אשה ובנים ולמה יהיה חלקי כחלקו: ויקם בעוד לילה וילך בסתר כגנב יקח אלומים מן העומר אשר לו ויתן אותם על עומר אחיו: וגם אחיו אמר אל אשתו לא טוב לחלק לשני חלקים שוים הדגן אשר בשדה חציו לי וחציו לאחי כי מנת חלקי טובה ממנו אשר נתן לי יי אשה ובנים: והוא הולך ערירי ואין לו גילה ורנן כי אם בתבואה אשר ילקוט בשדה: לכן באי עמי אשתי ובסתר נוסיף מחלקנו על חלקו ויעשו כן: ויהי בבוקר ויתמהו בראות העמרים שוים כאשר בראשונה ולא דברו מאומה ביום ההוא: ויוסיפו לעשות כדבר הזה גם בלילה השני גם בלילה השלישי והרביעי ובבוקר בבוקר ימצאו העמרים שוים: ויחשוב כל אחד בלבבו לחקור הדבר וילך כל אחד בלילה לעשות מעשהו ויקר איש אל אחיו ואלומותיו בידו: וייודע הדבר ויחבקו איש אל אחיו וישקו איש אל רעהו ויודו ליי אשר נתן לכל אחד מהם אח טוב מעללים הולך צדק ומישרים: והנה חפץ יי במקום ההוא אשר חשבו בו שני האחים המחשבה הטובה בו עשו המעשה הטוב: לכן ברכוהו אנשי תבל ויבחרוהו בני ישראל לבנות בית ליי':
הסיפור על שני האחים הוא מעין תיקון לסיפורים מעין זה, והוא מציע את המימד המאחד של המקום המקודש. מי שחושב על עצמו, הרי הוא נוהג כקין – נפגע מכך שלא שועים אל מנחתו, דורש שבית המקדש ייבנה בחלקו, הורג את אחיו. התיקון מגיע כשיש אחים שחושבים אחד על השני.
אנחנו מתחילים לקרוא את ספר בראשית, המבשר על האפשרות והתקווה כלשון נעמי שמר
לקום מחר בבוקר עם שיר חדש בלב
לשיר אותו בכח, לשיר אותו בכאב
לשמוע חלילים ברוח החופשית
ולהתחיל מבראשית.
הפסקת האש, היא נקודת התחלה עבורנו להתחיל מבראשית במלאכת הבניין והשיקום של החברה הישראלית. המפתח נמצא בכך שנאמץ את המודל של שני האחים האלו – נחשוב אחד על השני, נפעל למען המטרה הגדולה ולא למען טובת עצמנו.
