מראי מקומות
- שמות כא, לה-לו
- מכילתא דר"י עמ' 290, 'יכול אתה… הכתוב מדבר' [מטיבי לכת – מכילתא דרשב"י 'שור יפה… משמנין ביניהם']
- משנה בבא קמא ג:יב; ד:א; ד: י
- בבא קמא לג. המשנה השניה ובסוגיית הגמרא עד 'איכא בינייהו' ובתד"ה הקדישו ניזק
תקציר השיעור
- התורה לא מזכירה בשור תם את השורש של"ם. ההסבר פשוט נראה שהמזיק לא משלם כי הוא לא אשם בנזק. יש כאן דין אחר בפשוטו של מקרא – 'ומכרו את השור החי וחצו את כספו וגם את המת יחצון' – חלוקת ההפסד ביניהם.
- הפסד סופג מי שזה קרה לו. לכן התורה הופכת את המזיק והניזק לשותפים בשני השוורים ואז ניתן לומר שהנזק אירע לשניהם, ולכן שניהם סופגים יחד את ההפסד.
- התורה התעלמה מהערך של השוורים, מדרשי הלכה מציינים שמדובר בשני שוורים בעלי אותו ערך. זו אמירה הכרחית, כי בנשיאה משותפת בהפסד אין מקום להרויח כסף.
- לג. – שיטת ר' עקיבא הוחלט השור – הופכים לשותפים בשור המזיק היא ביטוי לרעיון שנמצא בתורה – לא מדובר בתשלום אלא בקבלת בעלות של הניזק על השור המזיק. זהו יסוד דין מגופו.
- ר' ישמעאל שאומר יושם השור בבי"ד מיישם את הרעיון שמדובר בשומא ובתשלום – דין מגופו משתנה – גובים את התשלום מהשור. מאד דומה למהלכים שראינו ביחס למיטב שהופך לעידית.
