א
והיה ברכה
(ב) וְאֶעֶשְׂךָ לְגוֹי גָּדוֹל וַאֲבָרֶכְךָ וַאֲגַדְּלָה שְׁמֶךָ וֶהְיֵה בְּרָכָה
כותב רש"י בראשית פרק יב:
ואעשך לגוי גדול זהו שאומרים אלהי אברהם, ואברכך זהו שאומרים אלהי יצחק, ואגדלה שמך זהו שאומרים אלהי יעקב. יכול יהיו חותמין בכולן, תלמוד לומר והיה ברכה, בך חותמין ולא בהם:
דברי רש"י אינם מליצה בלבד; שערי התפילה שלנו עוברים דרך הדמויות של האבות.
לדעה אחת בחז"ל הם אלו שתקנו את התפילה, ושעה שאנחנו מתפללים אנחנו צועדים במסילה שהם סללו עבורנו.
מטבע ברכת אבות מיוסד ברובו על מטבעות לשון השאובות מפרשת השבוע שלנו, דוגמת "א-ל עליון, קונה הכל", השאובות מהמפגש של אברם עם מלכי צדק, ומטבע החתימה "מגן אברהם" שנוסח על בסיס דברי הקב"ה לאברם – "אנכי מגן לך".
ברכת אבות פותחת את תפילת העמידה בפנייה לרבונו של עולם כאלוקינו ואלוקי אבותינו א' אברהם א' יצחק וא' יעקב, והוא מנוסח על בסיס הפסוקים בשמות פרק ג, ו:
(ו) וַיֹּאמֶר אָנֹכִי אֱלֹהֵי אָבִיךָ אֱלֹהֵי אַבְרָהָם אֱלֹהֵי יִצְחָק וֵאלֹהֵי יַעֲקֹב
ושמות פרק ג, טו:
וַיֹּאמֶר עוֹד אֱלֹהִים אֶל מֹשֶׁה כֹּה תֹאמַר אֶל בְּנֵי יִשְׂרָאֵל ה' אֱלֹהֵי אֲבֹתֵיכֶם אֱלֹהֵי אַבְרָהָם אֱלֹהֵי יִצְחָק וֵאלֹהֵי יַעֲקֹב שְׁלָחַנִי אֲלֵיכֶם זֶה שְּׁמִי לְעֹלָם וְזֶה זִכְרִי לְדֹר דֹּר:
בשונה מפנייתו של הקב"ה לבני ישראל בעשרת הדברות בה הוא מציג את עצמו כאלוקי ההיסטוריה, אנחנו פונים לקב"ה בשם בו הוא נגלה למשה ולבני ישראל, כאלוקי האבות. הקב"ה נתגלה להם כאלוקי הטבע, והרי רבותינו לימדו אותנו שאברהם אבינו גילה את בוראו מתוך התבוננות בבריאה.
משמעות הדבר שהמצע הראשוני של התפילה אף עבורנו היא מתוך התקשרות לקב"ה כבורא.
ב
א-ל עליון
בברכת אבות אנחנו מתארים את רבונו של עולם כ"א-ל עליון גומל חסדים טובים וקונה הכל" – זו מיוסדת על:
(יח) וּמַלְכִּי צֶדֶק מֶלֶךְ שָׁלֵם הוֹצִיא לֶחֶם וָיָיִן וְהוּא כֹהֵן לְאֵל עֶלְיוֹן: (יט) וַיְבָרְכֵהוּ וַיֹּאמַר בָּרוּךְ אַבְרָם לְאֵל עֶלְיוֹן קֹנֵה שָׁמַיִם וָאָרֶץ
בנוסח ארץ ישראל – מטבע הברכה הוא "א-ל עליון קונה שמים וארץ", ממש כלשון הפסוק; בנוסח בבל, שאנחנו אוחזים בו, "שמים וארץ" הומר ל"הכל".
קשה לומר זאת, אך כך פני הדברים. יש צליל מסוים של פוליתיאיזם בדברי מלכי צדק. א-ל עליון – פירושו הא-ל שהוא עליון על כל האלים, יחד עם זאת יש צליל מונותיאיסטי בדברי מלכי צדק – קונה שמים וארץ, בשונה מהתפיסה הפוליתיאיסטית שיש אל שונה לשמים ולארץ , מלכי צדק כהן לאל עליון קונה שמי וארץ.
אברהם לא מסתפק בנאמנות לאל עליון קונה שמים וארץ, הוא מתקן את דברי מלכיצדק ובכך משנה את משמעותם:
וַיֹּאמֶר אַבְרָם אֶל מֶלֶךְ סְדֹם הֲרִמֹתִי יָדִי אֶל ה' אֵל עֶלְיוֹן קֹנֵה שָׁמַיִם וָאָרֶץ:
תיאור קב"ה כהויה עיקרו שה' אחד, וממילא שהביטוי "אל עליון" מתפרש אחרת בדבריו – הו אלעיון על העולם כולו שהוא מעשה ידיו.
יש משהו מפתיע בשימוש שלנו במטבע התפילה בדברי מלכי צדק.
דומה שתורף הדברים הוא שהקב"ה כאלוקי הטבע מתגלה לעולם כולו ויש דרך לכולם להתבונן בו, יש ממד אוניברסלי של ד' אחד דווקא בהתגלות של הבריאה.
השימוש בדברי מלכי צדק מדגיש שהתפילה לא נוסדה מההתגלות אלא היא מהווה משהו ראשוני עבור בני האדם הפונים לבוראם, וכפי ששלמה המלך תיאר בתפילתו,
וְגַם אֶל הַנָּכְרִי אֲשֶׁר לֹא מֵעַמְּךָ יִשְׂרָאֵל הוּא וּבָא מֵאֶרֶץ רְחוֹקָה לְמַעַן שְׁמֶךָ: (מב) כִּי יִשְׁמְעוּן אֶת שִׁמְךָ הַגָּדוֹל וְאֶת יָדְךָ הַחֲזָקָה וּזְרֹעֲךָ הַנְּטוּיָה וּבָא וְהִתְפַּלֵּל אֶל הַבַּיִת הַזֶּה: (מג) אַתָּה תִּשְׁמַע הַשָּׁמַיִם מְכוֹן שִׁבְתֶּךָ וְעָשִׂיתָ כְּכֹל אֲשֶׁר יִקְרָא אֵלֶיךָ הַנָּכְרִי לְמַעַן יֵדְעוּן כָּל עַמֵּי הָאָרֶץ אֶת שְׁמֶךָ לְיִרְאָה אֹתְךָ כְּעַמְּךָ יִשְׂרָאֵל וְלָדַעַת כִּי שִׁמְךָ נִקְרָא עַל הַבַּיִת הַזֶּה אֲשֶׁר בָּנִיתִי:
אף תפילת הנכרי נשמעת, בחינת "כי אתה שומע תפילת כל פה".
עיקר התפילה היא בקשה המבטאת את התליות של האדם ברבונו של עולם, וזה קשור בעיקר בקב"ה כבורא שהכל תלוי בו, והתפילה שלנו עוברת דרך צינור ההתקשרות שלנו לרבונו של עולם כבורא.
אכן הקב"ה נגלה לאבות כא' הטבע, אך הם היחידים שהכירו בו, בעולם אלילי שסגד לכוחות טבע שונים. אברהם אבינו לבדו, גילה את בוראו, והא אוהבו ואהובו של הקב"ה.
שעה שהקב"ה נגלה למשה בסנה כא'לוקי האבות, נכלל בזה אף זכות אבות וברית אבות. וכך אף בתפילה.
ברם, יחד עם זאת, שיש ממד אוניברסלי בתפילת האדם, הברכה הראשונה הינה ברכת אבות והיא מדגישה את זכות האבות שיש לנו, יחד עם זאת שהקב"ה הוא קונה הכל אנחנו גם מזכירים "וזוכר חסדי אבות ומביא גואל לבני בניהם למען שמו באהבה.
ברכת אבות מבטאת את הבסיס הכפול שעליה יש לבנות את התפילה שלנו – פנייה לאדון העולם קונה הכל שאבותינו לבדם הכירו בו, ויש בינו לביננו אהבה, ברית וחסד.
