מראי מקומות

א.    מימרות ריב"ל

ג:  'גופא א"ר יהושע בן לוי… שחרב מעשרה בטלנין'

ב.     כרך וכל הסמוך לו

1. ב: 'אלא קרא לדרשה… לטבריא'
2. תוספתא מגילה א:א
3. ירושלמי מגילה א:א, 'ותני כן… כיוצא בו'
4. תוספתא כפשוטה מגילה א"א ד"ה ובבבלי ג ב

ג.      כרך שיש ולבסוף הוקף

1. ג: רש"י ד"ה שישב ולבסוף הוקף
2. רמב"ם שמיטה ויובל יב:טו
3. ה: גופא חזקיה קרי בטבריא… אי לא'; ירושלמי מגילה א:א 'חזקיה קרי… כיוצא בו'
4. ג: תד"ה כרך שישב; רשב"א ד"ה הא דאמר ר' יהושע בן לוי; ריטב"א ד"ה אמר ר' יהושע בן לוי

ד.     כרך שאין בו עשרה בטלנין

1. ירושלמי מגילה א:ד ' תני עשרה… ונעשה כעיר'
2. רמב"ם מגילה א:ח ובהשגת הראב"ד
3. רמב"ן מגילה ב. מד"ה ומיהו עכשיו לא ראיתי; [רשב"א ד"ה ואין דרכו מחוור]

ה.    כרך שחרב

1. מקבילה י: וברש"י ד"ה אע"פ שאין
2. רמב"ן מגילה ב. מד"ה עכשיו ביררנו

סיכום השיעור

• מגילה ג, ב מביאה סדרת מימרות של ריב"ל בדין כרכים. נראה שהמצע לדיון הוא בחינה האם דיני כרכים בפורים דומים לדיני בתי ערי חומה או האם מדובר בדינים שונים.
• מימרה ראשונה: סמוך ונראה. מימרה זו בוחנת מי נחשב 'בן כרך'; לדבריה גם מי שלא גר בכרך אלא סמוך לה, נחשב כבן כרך. הרקע לכך הוא שהיה נהוג בימי קדם שיש עיר מרכזית שסביבה פרוסים יישובים קטנים [בחברה חקלאית אנשים גרים ליד השדות]. הם היו מתכנסים בכרך בעת סכנה ועורכים בה קניות, ולכן הם נחשבים בני הכרך לעניין קריאה בט"ו
• המימרה השניה בדין 'כרך שישב ולבסוף הוקף' – הגמרא מביאה פסוק מדין בתי ערי חומה, ולכן רש"י ביאר שדין זה נשנה לעניין בתי ערי חומה. משתמע מדבריו שלעניין פורים דינו ככרך שקורא בט"ו. וכך גם משמע ברמב"ם שהביא דין זה בהלכות שמיטה ויובל לעניין בתי ערי חומה. שיטתם מושתתת על הסוגייה להלן ה: הקובעת שדין בתי ערי חומה בה נדרשת חומה שונה מדין כרכים בה בוחנים האם ישובי הכרך מוגנים. ממילא שמסתבר שלדין כרכים שאף בכרך שנבנה ואחר כך הוקף שנחייב בט"ו כי בני הכרך מוגנים. שאר הראשונים חלקו עליהם כי דין זה הובא במגילה ולא בערכין, ומשום שלשון המימרה 'נדון ככפר' מנוסחת בלשון של מסכת מגילה. ובאשר לשאלה מדוע להשוות את דיניהם והרי הסוגייה ה: מבחינה ביניהם, הוצעו הסברים שונים. תוספות כותבים שמדובר שאין י' בטלנים. הרשב"א טוען שהסוגיות חולקות ולדעת ריב"ל יש להשוות את דיניהם, ולדעתו בטבריא יש לקרוא בי"ד בלבד. הריטב"א מציע להבחין בין ישב ולבסוף הוקף ובין ים כחומה. עיקר טענתו שברור שמדובר בשני מושגים שונים, ומשווים ביניהם רק כאשר יש חשש לבלבול ביניהם.
• נעמוד על יסוד ההבדל ביניהם תוך שנציע הסבר לדין בתי ערי חומה. בתי ערי חומה הם מעין ממ"ד, ערי מקלט עבור הסביבה. לכן הם מראש לא ניתנו לאחוזה למי שזכה בהם; הם קיבלו אותן כדי לשרת את הסביבה. לכן הן לא חוזרות לבעליהם ביובל, כי כל עניין היובל הוא שימור האחוזות. ממילא נבין למה הם הוגדרו על די חומה ולמה רק אם היתה חומה בזמן הקמתם. אנחנו מנגידים בתי ערי חומה ל'בתי החצרים' שניתנו לנחלה. לעומת זאת בפורים אנחנו בוחנים האם אתה פרוז או מוקף, ביסודו של דבר עסוקים בהגדרת הגברא היכן הוא חי.
• כרך שאין בו עשרה בטלנים נדון ככפר – רבתינו הראשונים נחלקו האם מדובר לעניין הגדרה ככרך לעניין קריאה בי"ד או בט"ו או האם לעניין הגדרתו ככפר שיקדים ליום הכניסה. תוספות קובעים שכל המוקף חומה מימות יהושע קורא בט"ו אף אם אין בו י' בטלנים, והדיון כאן הוא על הגדרת עיר לעומת כפר לעניין הקדמה ליום הכנסה במקום שלא מוקף חומה. הרמב"ן חולק וסובר שכדי לקורא בט"ו יש צורך בשני תנאים – מוקף חומה וי' בטלנים.