מראי מקומות

א. לוד ואונו

1. ג: (שורה אחרונה), "ואמר ריב"ל לוד… שמע מינה".
2. משנה ערכין פ"ט מ"ו (מצורף).
3. רש"י ד"ה לוד ואונו ותד"ה לוד ואונו.
4. השוו לסוגיית הירושלמי מגילה א:א

ב. חיוב נשים במקרא מגילה

מקורות יסוד:

• ד. "ואריב"ל נשים… באותו הנס".
• ירושלמי מגילה ב:ה "בר קפרא… קומיהון"
• תוספתא מגילה פ"ב ה"ז.
• ראו את הלכתו של ריב"ל ביחס להלכות נוספות – בשבת כג. ביחס לנר חנוכה, ובפסחים קח. ביחס לארבעה כוסות.

אף הן היו באותו הנס:

• רש"י ד"ה שאף. (להרחבה – ראו את הסברי רש"י ורשב"ם בשבת ובפסחים).
• תד"ה שאף הן.
• לתירוץ נוסף לקושיית התוס', ראו אגרות הגרי"ד הלוי, עמ' צא-צב (חלק מהקטע מצורף).

מעמד חיוב נשים:

• תד"ה נשים.
• ראבי"ה ח"ב סימן תקס"ט (מצורף).
• רמב"ם הל' מגילה פ"א הל' א-ב.
• מאירי (מצורף).
• להרחבה – תוספתא כפשוטה למגילה עמ' 1147 לשו' 23-24

ג. פורים שחל בשבת

1. "ואמר רבי יהושע בן לוי פורים שחל… קמ"ל".
2. עם איזו הלכה באה הלכתו של ריב"ל להתמודד? ראו את הקשר בין זה ובין הסבר הסוגייה לחידוש שבדבר. ראו תד"ה פורים (להרחבה – רשב"א ד"ה מאי אריא פורים).
3. להרחבה – מה טיב הקיום של הלכות חג בחג? קיום של ת"ת או של קידוש תכני היום? ראו שיעורים לזכר אבא מרי ז"ל, א', עמ' קמד-קמו.

ד. קריאת המגילה בלילה

1. ואריב"ל חייב… לעולם אודך".
2. משנה מגילה פ"ב מ"ה.
3. תוספתא מגילה פ"ב ה"ד  (מה' ר"ש ליברמן עמ' 349).
4. ירושלמי מגילה פ"ב  ה"ג, עמ' 760 שו' 19-21.
5. ד. תד"ה חייב אדם, ולעומתם רמב"ם הלכות מגילה פ"א ה"ג.
6. מאירי (מצורף).
7. תוספתא כפשוטה עמ' 1142 לשו' 7.

סיכום השיעור

לוד ואונו

• ריב"ל מזהה מקומות שיש לקruא בהן בט"ו, הדרך הוא באמצעות זיהוי מקומות שמופיעים בתנ"ך. עולה מכאן בבירור שבתקופת התלמוד היו מקומות רבים שקראו מגילה בט"ו.

חיוב נשים

• יש קבוצת מימרות של ריב"ל המחייבות נשים ב-3 מצוות – 4 כוסות, מגילה ונר חנוכה, בנימוק שאף הן היו באותו הנס. סבי הרב ז"ל הסביר שהמכנה המשותף שלהן שהן מצוות שמצוותן היא לפרסם את הנס. סימן לדבר ברכת 'שעשה ניסים' שמברכים בשלוש מצוות אלו בלבד [ברכת אשר גאלנו היא ברכת שעשה ניסים מורחבת]. שתי הברכות משקפות שיש שני קיומים במצוות אלו – מעשה מצווה שעליה מברכים ברכת המצוות וקיום של פרסום הנס שעליו מברכים את ברכת שעשה נסים. בשלוש מצוות אלו מנסים להרחיב את מעגל השותפים להודעה על הנס – האב היוצא ממצרים מספר לבנו שנולד לאחר היציאה, ולדורות הבאים; בנר חנוכה מדליקים לפרסם לבני רשות הרבים; בפורים הקריאה נעשית בציבור ומפרסמים לקהל השומעים. מכאן דברי הירושלמי שריב"ל היה קורא לבני ביתו, כמו אבא שמספר לבנו את סיפור יציאת מצרים. מכאן גם הקביעה שיש שני דינים במגילה – קריאה ושמיעה. הרחבתי בכל זה במאמר על אף הן היו באותו הנס, לעיון במאמר לחץ כאן
• פשטות הסוגייה כאן ובתחילת ערכין שנשים חייבות במקרא מגילה ומוציאות אף אנשים ידי חובה, וכך פסק הרמב"ם מגילה א:א. אולם הבה"ג קבע שנשים לא מוציאות גברים ידי חובה, שיטתו הוסברה על ידי הראבי"ה שנשים חייבות לשמוע אך לא לקרוא. עיקר טענת התוספות המצדדים בבה"ג היא תוספתא מגילה ב:ז שקובעת שנשים לא מוציאות את הרבים ידי חובתם בקריאת המגילה, קביעה שסותרת את מימרת ריב"ל. מכאן מוצא השיטה שנשים חייבות אך לא מוציאות אנשים ידי חובה. נראה שהרמב"ם סבר שחיוב נשים הוא חידוש של ריב"ל, שחייב מעבר לאמור בהלכה התנאית.
• דומה שעיקר החידוש של ריב"ל הוא הגדרה מחודשת של קריאת המגילה. בעוד שבהלכה התנאית נראה שאינו מדיני החג אלא חובת קריאה לקראת החג, ריב"ל חידש שעצם קריאת המגילה הוא קיום של פרסום הנס, ולכן הוא חייב אף נשים. כבר עמדנו בשיעורים קודמים על כך שביטול הקריאה ביום הכניסה בסוגיית הפתיחה של המסכת מבטאת אף היא עמדה שהקריאה עצמה צריכה להיות בפורים.

פורים שחל בשבת

• יסוד דינו של ריב"ל הוא שיש קיום של פרסומי ניסא בדרשה בפורים שחל בשבת. נראה שמימרה זו מוסברת היטב על פי האמור לעיל. בהלכה התנאית כאשר פורים חל בט"ו מקדימים לקרוא בי"ד, דבר המשתלב היטב עם ההלכה התנאית שכפרים מקדימים ליום הכניסה. ברם, לשיטת ריב"ל שקריאת המגילה עצמה היא קיום של פרסומי ניסא, בהקדמת הקריאה בפורים שחל בשבת, פורים עצמו חסר את עיקר התוכן שלו. כתחליף לקריאת המגילה, ריב"ל קבע לדרוש בהלכות פורים, כקיום של פרסומי ניסא. באופן דומה מצינו בתוספתא פסחים פרק י שניתן לקיים מצות סיפור יציאת מצרים בלימוד הלכות הפסח.

קריאה בלילה

• מגמת ההרחבה ניכרת אף במימרה הבאה של ריב"ל שהרחיב גם לקריאה בלילה. רבים עמדו על כך שפשטות ההלכה התנאית היא שמגילה היא מצות יום. ואכן הסוגייה התקשתה תחילה לקבל שיש לקראה פעמיים ופירשה 'לשנותה' במובן של לימוד הלכות פורים. היא סברה ככל הנראה שהדרשה תהיה קיום של פרסומי ניסא, בדומה לדרשה בפורים שחל בשבת. שריד לכך שעיקר הקריאה ביום יש בשיטת בעלי התוספות שיש לברך שהחיינו הן בלילה והן ביום [הרמב"ם חולק וקובע לברך שהחיינו רק בלילה]. נעמיק יותר בדברי המאירי שמציין שבעצם פורים הוא ביום בלבד, ולכן מי שאכל סעודת פורים בלילה לא יצא ידי חובה. משמעות הדבר שהקריאה בלילה היא בעצם בזמן שעדיין אינו פורים. לפי זה נציע שהקריאה בלילה נקראת מעין ההלכה התנאית שלקראת פורים יש לקרוא את המגילה. הקריאה הראשונה משנה את אופייה של הקריאה השניה ומאפשרת לה להפוך לקריאה של פרסומי ניסא, ובכך מאפשרת לה את האופי הזה.
• ריב"ל עצמו מנמק את דינו בהבאת הפסוק 'אֱלֹהַי אֶקְרָא יוֹמָם וְלֹא תַעֲנֶה וְלַיְלָה וְלֹא דוּמִיָּה לִי'. בכך הוא מגלה לנו את משמעות הכללת קריאת המגילה בפורים כפרסום הנס. בהלכה התנאית היסודית שמצוות הפורים סובבות סביב הסעודה, מתמקים בציון הגאולה בלבד. ברם בהכללת המגילה במצות פרסום הנס אנחנו מרחיבים את היריעה לכלול גם את סיפור הצרה וממנה הישועה, מעין מצות סיפור יציאת מצרים בה מתחיל בגנות ומסיים בשבח. הנימוק של עולא ביראה בהמשך הסוגייה שמשתית את הקריאה הכפולה על הפסוק 'לְמַעַן יְזַמֶּרְךָ כָבוֹד וְלֹא יִדּוֹם ה׳ אֱלֹהַי לְעוֹלָם אוֹדֶךָּ', מתארת את קריאת המגילה כהלל, שאף היא מבטאת את היותה פרסומי ניסא. שני פנים למגילה – מתחיל בגנות ומסיים בשבח.