פרק ו' | סה, ב

שיעור 1 – פתיחה – מבט ראשוני לפרשיות עומר בתורה

מראי מקומות

א. הפרשיות בתורה

  • ויקרא כג, ט-כב
  • ויקרא ב, יד-טז
  • במדבר כח, כו-ל
  • דברים טז, ט-יב
  • יהושע ה, ט-יב
  • שמות כג, יד-טז
  • שמות לד, יח-כג

ב. פרשיות נוספות

  • פרשת המן בשמות טז – המידה 'עומר' מופיעה שם
  • ספירת שמיטין ויובל – ויקרא כה, ח-יג

תקציר השיעור

  • פרשיות העומר ושתי הלחם משובצות במסגרת פרשת המועדות בויקרא כג.
  • מבנה פרשת המועדות – יש שתי פתיחות – פתיחה ראשונה שבעקבותיה מוזכרת השבת; פתיה שניה למועדות. חלוקת פרשה לחטיבות ויחידות יכולה להיעשות באמצעות הדיבורים השונים, ובאמצעות הפסקת פרשיות פתוחות וסתומות. ניתוח הפרשה מעלה שיש שתי חטיבות חגים – חג המצות וספירת העומר המסתיימת ביום החמישים, וחגי החודש השביעי. מנקודת מבט חקלאית מערך החגים הראשון קשור בקציר הדגן ומערך החודש השביעי מסתיים בחג האסיף שהוא השלמת איסוף התירוש והיצהר. הקשר בין חג המצות ובין הקציר הוא מהותי, שכן בספר שמות חג המצות הוא במועד חודש האביב והחג שלאחריו נקרא חג הקציר; מעברים את השנה כדי לוודא שחג המצות יחול באביב. נוסיף שיש קשר ברור בין העומר ובין המן שהוא במידת עומר; בני ישראל נכנסו לארץ בחג המצות, המן פסק לרדת והם אכלו מעבור הארץ מהתבואה החדשה. נבאר את המשמעות של הקשרים האלו.
  • מצרים היתה מעצמה טכנולוגית בבנייה ובפיתוח החקלאות, היא מתגברת על כל מקרי הרעב בספר בראשית, מעניקה יציבות לחיים האנושיים, ויחד עם זאת היא משחיתה. יציאת מצרים נועדה לאתחל מחדש את הציווילזציה האנושית, יוצאים למדבר, המן מאתחל את האכילה האנושית, ספר דברים מלמד איך אפשר להיכנס לארץ ולא להשחית כמו המצרים. לכן חג המצות, בו נסוגים מהלחם, חל באביב שהוא תחילת עונת הקציר, מנחת העומר ושתי הלחם, עיקרם להזכיר לנו מי נתן לנו את התבואה, שלא נשחית כמו המצרים. יש בכל תבואה חדשה ומנחת עומר מדי שנה הד של הרעיון של המן.
  • מנחת ביכורים מוזכרת בויקרא ב, ראב"ע חשב שהיא מנחת נדבה של יחיד; חז"ל פירשו שמדובר במנחת העומר. יש תימוכין לכל עמדה – הפתיח 'ואם' והמיקום בפרק ב מלמד שמדובר במנחת נדבה של יחיד; מצד שני זה מהווה שם נספח, חסרות בתיאור המנחה פרטים שנזכרים במנחות הנדבה – לא מוזכר שריח ניחוח ומה דין הנותר, ויש מלים שקושרות לעומר ושתי הלחם. לכן נראה לאחוז בהצעה של יונתן גרוסמן שפרק ב מתאר את מנחת העומר אך הוא בא לומר שהיה ראוי שכל יחיד יביא מנחת נדבה מראשית תבואתו, בפועל זה מתקיים באמצעות מנחת ציבור של עומר

שיעורים נוספים
בסדרה/בנושא:

שיעור 4 – ספירת העומר בזמן הזה – דאורייתא או זכר למקדש

פרק ו' | סה-סו

שיעור 3 – יומי ושבועי

פרק ו' | סה-סו

שיעור 2 – מחרת השבת

פרק ו' | סה- סו

שתפו שיעור זה

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *