מראי מקומות

א. בשולי 'מחרת השבת'

• ויקרא כג, יא, רש"י ורמב"ן
• רמב"ם תמידין ומוספים ז: יא
• מה משמעות מתן השם 'עצרת' לחג השבועות במשנה?

ב. סוגיית מנחות סו, א – האם ספירת העומר דאורייתא בזמן הזה?

• סה: – שיטת ריב"ז על מניין ימים ומניין שבועות
• סו. – 'גופא אמר אביי… זכר למקדש הוא' ובתד"ה זכר למקדש
• מגילה כ: סוף המשנה, 'כל הלילה כשר… כל הלילה', ובתד"ה כל הלילה
• שאילתא קז, 'ואמר אביי… כוותיה'
• רמב"ם תמידין ומוספין ז: כב-כד; ר"ן פסחים כח, א ברב אלפס, ד"ה וכי היכי [כסף משנה על הרמב"ם שם]
• פסחים כח. ברב אלפס – ברז"ה [מטיבי לכת – ראב"ד בכתוב שם]

ג. שכח לספור יום אחד

• האמור בתוספות הנ"ל
• מטיבי לכת מוזמנים למסע בספרות גאונים – הלכות פסוקות הלכות פסח, 'ומחייב איניש … מבריך'; הלכות גדולות – מצורף מהדורת הילדסהימר ירושלים; סידור רס"ג עמ' קנד-קנה; תשובות הגאונים אסף ב, עמ' 212; הלכות רי"ץ גיאת עמ' שמב; ר"ן על הרי"ף פסחים כח. ד"ה וכתב מר יהודאי
• שו"ע אורח חיים תפט: ז-ח

ד. יומי ושבועי

• רמב"ם ספר המצוות מ"ע קסא
• רבנו ירוחם נתיב ה חלק ד ד"ה ליל שני
• אחרונים בסוגיית מנחות – שפת אמת; גרי"ז סטנסיל
• אור שמח תמידין ומוספין ז: כב [לראות את הגמרא שהוא מצטט על תשלומין לקרבנות עצרת כל שבעה בתחילת ראש השנה ובחגיגה יז, ב]

תקציר השיעור

• עמדה עקרונית על יחסי תושבע"פ ותורה שבכתב בעקבות הגר"א – חותם וטיט: כדי לנטביע חותם בטיט צריך להכין את החותם בכתב מראה הפוך. הכוונה היא שהתורה שבכתב כותבת את האידאה והתושבע"פ מלמדת את היישום המעשי שלה. בהקשר של 'מחרת השבת' נסכם שהתורה שבכתב כותבת את האידאה שספירת העומר היא ספירת שבתות ובסופה יום חמישים שדומה לשמיטה ויובל. ימי ספירת העומר הם ימי עמל ועבודה שיש בהם תחנות של שביתה, משא"כ 50 יום – כאן יש נקודת התחלה ונקודת סוף אבל לא מציעים תהליך. היות והשבת מגיעה בסוף השבוע, היוצא שאין נקודת מוצא ברורה לספירה של השבתות, וכאן מגיע הצירוף של שבע שבתות עם חמישים יום.
• נצי"ב – יסוד ההבדל בין ריב"ז ובין אביי ורבא הוא האם הספירה היא חישוב הזמן שעובר או ספירה בפה. ריב"ז סבר שמודבר בחישוב זמן ולכן אין צורך בשתי שיטות מניין, ומכאן שהייתור מלמד על שתי ספירות שונות שלא מתקיימות במקביל. אביי הציע למנות גם ימים וגם שבועות כי לשיטתו יש 'מעשה ספירה', וכך ניתן במקביל למנות ימים ולמנות שבועות. רבותינו נחלקו האם מדובר בשני מניינים שונים או מתמזגים. לשיטת הרס"ג מונים רק את סופי השבוע, ונראה שיש ספירה עצמאית של שבתות. הרמב"ם בספר המצוות מ"ע קסא מוכיח מכך שמחשבים כל לילה את השבוע עם הימים של אמצע השבוע שמדובר במצווה אחת. ההסבר כפי שנתבאר – סופרים שבתות והימים הם המסגרת של הספירה.
• 'תמימות' מלמד לקצור במוצאי יום טוב ראשון – רוב מוחלט של המצוות הן ביום, וזה מאד יוצא דופן מצות הקצירה בלילה. נראה שזה משום התיאור של 'מחרת השבת' שהתפרש שיש לקשר בין הספירה ובין השבת. לכן קבעו חז"ל שקוצרים במוצאי יום טוב, והרי מדובר במצוה מקדשית, ובמקדש הלילה הולך אחר היום. המשנה סה. התבטאה שקצירת העומר הוא במוצאי יום טוב, ולא התנסחה שהוא בליל ט"ז. וכך הוא מחבר שני מועדים: נקודת ההתחלה קשורה ביו"ט, והיא גם תחילת היממה של ט"ז [נמשיך לדון בכך בשיעור הבא].
• רעיון החיבור של קצירת העומר וספירת העומר ליום ראשון של חג המצות בולט בהמלצת התוספות לספור בספק חשיכה – יסוד שיטתם הוא שנכון חיבור לחג המצות. בדאורייתא הוא לא מתאפשר, כי הספירה נקבעה לט"ז בניסן; ברם לאחר החורבן כאשר ספירת העומר דרבנן, מתאפשר לספור בספק חשיכה, שזה המועד הרצוי באמת לספור בו. רעיון דומה מופיע בנוסח אחד של בה"ג שצריך לספור מאורתא, כלומר בתחילת הערב, ומי שלא עשה כן, יכול לספור כל הלילה. יסוד אחד לשיטת התוספות והבה"ג והיא ספירה שקרובה ליום טוב, מדין 'מחרת השבת'. נוסח אחר בבה"ג הוא שמי שלא ספר בלילה יכול לספור ביום, וכך גם שיטת הרמב"ם. התוספות במגילה כ: מביאים שיטת ביניים של הבהג", שביום ניתן לספור ללא ברכה. משנה ברורה הסביר שהיות ויש מחלוקת אם ניתן לספור ביום, הרי שיש ספק ברכות, ולכן מונה ללא ברכה. סבי הרב ז"ל הסביר שיש בספירת העומר שני דינים, מניין הימים שעברו כחובת יחיד שעליו יש לברך ומניין בי"ד לקביעת חג השבועות שעליו אין לברך, וחובת היחיד מתקיימת רק בלילה ולכם מברכים רק בלילה, והמניין ביום הוא לקיום חובת בי"ד [עיין ברחבה במסור א' עמ' יא-טז].
• שיטת רס"ג היא שמי ששכח יום ראשון לא יכול להמשיך לספור. רב האי חולק ותוהה מה בין יום ראשון לשאר הימים. דומה שההסבר הוא שבשכחה ביום ראשון אין נקודות מוצא לספירה, משא"כ בשכח בשאר ימים. מדברי רה"ג שמי ששכח יום אחד, יספור למחרת אתמול היה כך וכך, מתברר שלדעתו הנושא העומד על הפרק הוא שמניין צריך להיות רציף, והשוכח יום אחד 'שבר' את רצף הספירה, ורק שלדעתו ניתן לתקן זאת. לא מצאתי מפורש בספרות גאונים שמי ששכח יום אחד [למעט יום ראשון] שלא יכול להמשיך לספור, אך יש תיעוד לכך בתוספות הנ"ל, ובשו"ע או"ח תרעד נפסק להמשיך לספור ללא ברכה.