מראי מקומות

א. תמימות – אסיף ותוספת

• מה 'תמימות' מלמדת בברייתא סו., כלומר מה היינו חושבים לולי תמימות?
• מה 'תמימות' מלמדת בדיון בתוספות על ספירה בתחילת הלילה או בספק חשיכה ובדיון על שכח לספור?
• ט"ז ומגן אברהם תצד: א [רקע – שו"ע אורח חיים רלג:א; שם, רס"ז:ב ובמשנה ברורה ס"ק ג]
• רמב"ם תמידין ומוספין ז: כב-כד, והתוספות מנחות סו. ומגילה כ: נחלקו בשתי מחלוקות  – האם ספירת העומר דאורייתא בזמן הזה האם ניתן לספור ביום. האם יש קשר בין שתי המחלוקות?

ב. זכר למקדש

• תוספות מגילה כ: בסופו, 'ואחר שבירך על הספירה… עשייה' – מה הסבר החילוק בין ספירת העומר ובין לולב?
• הרז"ה סוף פסחים
• איגרות הרמ"ה – חילופי מכתבים עם הר"ש משנץ – סימנים עח-עט [מטיבי לכת מוזמנים לעיין בהתכתבות המליאה  בקובץ 3]; רבנו ירוחם, תולדות אדם וחוה נתיב ה חלק ד
• רמ"ה ורבנו ירוחם – איך הם מפרשים את הפסוקים [תוספות מנחות סה: ד"ה כתוב אחד]? מה טיב הפיצול בין ימים ובין שבועות? איך הם מפרשים את זכר למקדש?
• הצעת הסבר לשיטת הרמ"ה באור שמח תמידין ומוספין ז:כד. רקע לדבריו – ר"ה ד: 'ורבי מאיר… כתיב'.
• בריסק – חידושי הגרי"ז מנחות סו.; הגרי"ד, איש על העדה, עמ' 330.
• להרחבה – שפת אמת מנחות סו. [נדון על ידי הרב תמיר, נמצא בקובץ 3]
• בית הלוי א:לט

ג. חיוב נשים בספירת העומר

• רמב"ם תמידין ומוספין ז:כד; חידושי הרמב"ן קידושין לג: ד"ה והוי יודע
• ביאור רי"פ פרלא לספר המצוות לרס"ג מבוא פרק יב; תשובת מהר"ם חלאווה; רמב"ן פסחים ז. 'וספירת העומר… שנהגו'

ד. חג השבועות כיום מתן תורתנו

• מועד חג השבועות – תוספתא ערכין א:ט
• מועד מתן תורה – שבת פו: – מחלוקת התנאים
• מגילה לא. 'בעצרת… ואיפכא'
• פסחים סח:, 'דתניא רבי אליעזר… בשוקא'
• ר"ן על הרי"ף, כח. ברב אלפס לפסחים ד"ה ובהגדה
• שו"ת הריב"ש צו, 'שלא תלה… תורתינו'
• מורה נבוכים ג: מג; חינוך שו, משורשי המצוה… מיד
• נודע ביהודה קמא יורה דעה צג

שאלה מסכמת – מה תוכן חג השבועות מדאורייתא ומה תוכנו מדרבנן? האם בתוכן מדרבנן יש השתקפות של הדאורייתא?

תקציר השיעור

• בשיעור קודם עמדנו על האופן בו 'תמימות' מקשר את הספירה ליו"ט ראשוו. נוסיף בהקשר הזה שמשנה מנחות סה. מתארת את קצירת העומר כנעשית במוצאי יום טוב ולא מתארת אותו כנעשה בליל ט"ז. התיאור הזה תואם את הטענה שהעומר קשור ליו"ט ראשון, וזה נובע מהתיאור של התורה שהוא 'ממחרת השבת'.
• נאיר היבט נוסף של דרשת 'תמימות' – הוא שולל את ההוא אמינא שנקצור ונקריב את מנחת העומר ונספור מיום ט"ז, הדרשה מקדימה את הקציר ללילה וממילא גם את הספירה. מה שעומד על הפרק זה מועד חג השבועות. להו"א שקוצרים ביום, הרי שחג השבועות היה אמור לחול ביום החמישים. צד סברה לכך בלשון התורה שלא קבעה לו תאריך, אלא תיארה את יום החמישים כיום הבאת מנחה חדשה שקוראים אותו מקרא קודש. ממילא שהיה צד סברה לומר שהקרבת המנחה ביום ולכן מקרא הקודש מתחיל ביום. לפי ההוא אמינא, מונים מקצירת העומר. הקדמת הקציר ללילה הפכה את יום הבאת העומר ליממה שלימה.
• פן נוסף לתמימות יש בט"ז ובמגן אברהם אורח חיים תפד שאין להתפלל או לקדש בליל שבועות לפני צאת הכוכבים מדין תמימות. רקע – שו"ע ממליץ להתפלל מוקדם בליל שבת אף למי שכל השבוע נוהג כחכמים שזמן ערבית הוא בצאת הכוכבים, ומסביר המג"א שזה מדין תוספת. הדין שאין להתפלל מוקדם בליל שבועות מתפרש אפוא שאין דין תוספת יו"ט בשבועות. ההסבר פשוט – היות ואין לו תאריך ממילא שהוא לא קיים בלוח עד שלא נשלמת הספירה ומהיום החמישים מגיע בפועל.
• נראה שרבותינו הראשונים נחלקו האם גם למסקנה מונים למנחת העומר או האם הספירה עברה ליממה בה מקריבים את העומר עד היממה בה מקריבים את שתי הלחם.
• נראה שהתוספות והרמב"ם נחלקו בזה. לדעת התוספות, גם למסקנה מונים למנחת העומר ולכן לדעתם ספירת העומר לאחר החורבן היא רק זכר למקדש, ולכן לדעתםניתן לספור את ספירית העומר רק בלילה, שכן קצירת העומר היה רק בלילה. הרמב"ם חולק וסובר שמונים ליממה, ולכן לדעתו ספירת העומר דאורייתא בכל מקום ובכל זמן, וניתן לספור גם ביום [אם כי ייתכן שזה בגלל שניתן לקצור ביום; ברם ייתכן שניתן לקצור ביום כי 'עברנו' לחשיבה של יממה].
• ביטוי נוסף לשיטת הרמב"ם יש בקביעה שלו שנשים פטורות מספירת העומר, שכן ספירת יממות משמעה שמדובר במצות עשה שהזמן גרמא. הרמב"ן בקידושין לג: כולל את ספירת העומר ברשימת מצוות עשה שלא הזמן גרמן. המהר"ם חלאווה [שנים רבות אח"כ הגרי"פ פרלא ביאר ביאור דומה, דברי המהר"ם חלאווה עדיין לא נדפסו כשהוא עסק בנושא] מסביר שלשיטת הרמב"ן מונים למנחת העומר, ואף שהקרבתה תלוי בזמן, המצווה לא מוגדרת כמ"ע שהזמן גרמא, שכן זמן אינו ה'מחייב' של המצווה.
• זכר למקדש – תוספות מגילה כ: עמדו על ההבדל בין זכר למקדש בתקנת ריב"ז בלולב ובין זכר למקדש  בספירת הועמר שרק לאחריה אומרים 'הרחמן הוא יחזיר לנו עבודת בית המקדש למקומה' ומסבירים שבלולב יש עשייה. הסבר הדברים הוא שבתקנת ריב"ז מקיימים את המצווה כפי שקיימו אותה במקדש; ברם בספירת העומר בהעדר מנחת העומר, אי אפשר לקיים את המצווה לאחר החורבן, והיא כל כולה זכר למקדש. תפיסה זו דומה לביאור הרז"ה סוף פסחים לדברי אמימר שיש למנות רק יומי כי הספירה היא זכר למקדש. לדבריו אנחנו מונים רק יומי ולא שבועי כי לא ניתן באמת לקיים את המצווה והיא מזכירה לנו את העדר המקדש. דברי אמימר מתפרשים שספירת יומי היא זכר למקדש. ברם, השאלה מתבקשת היא כיצד תקנו יומי אם לא ניתן לקיים את הספירה ללא מנחת העומר? דומה שהסיבה לכך היא שהיה צורך לתקן משהו; הרי העדר ספירת העומר משמעה שאין חג השבועות. תקנת ספירת הימים כוננה מחדש את חג השבועות, אבל באמת לא מונים כמו שמנו במקדש כי לא ניתן.
• הרמ"ה הציע הסבר אחר לאמימר – ספירת הימים היא דאורייתא בזמן הזה היא לא תלויה במנחת העומר, רק ספירת השבועות תלויה במנחת העומר. דברי אמימר מתפרשים שמונים ימים מדאורייתא, ולמי שציפה שנתקן לספור שבועות זכר למקדש, נאמר שאין צורך לתקן זכר למקדש כי יש לנו את ספירת הימים. הסברו לאמימר מוקשה מאד, מה פשר האמירה 'זכר למקדש' שעיקרה שלא עושים זכר למקדש? ברם נראה שהרמ"ה מאן לקבל שחג השבועות התאדה ולא קיים לאחר החורבן, והרי מקרא מלא קורא שיש לחוג 3 רגלים. שיטתו מוקשה בלשון אמימר אבל היתרון הגדול שלה הוא שחג השובעות דאורייתא בזמן הזה. רבנו ירוחם המשיך את הקו של הרמ"ה, ותיאר את ספירת הימים ואת ספירת השבועות כשתי ספירות שונות לחלוטין. לאור המושגים שטבענו נאמר שספירת הימים היא ספירת יממות ואילו ספירת השבועות היא ספירה ממנחת העומר למנחת שתי הלחם. ההסבר פשוט – ספרית השבתות הולכת יד ביד עם  הקציר, עמדנו בשיעורים קודמים שספירת השבתות דומה לשמיטין, קוצרים ושובתים, הספירה מציינת 7 שבתות. ספירת הימים מציינת בעיקר את ההתחלה ואת הסוף, היא לא מבטאת את התהליך המתרחש בקציר, ולכן היא מנותקת מהמנחות. האור שמח מוסיף שאם יש 2 ספירות הרי שיש שני חגים; ספירת הימים מובילה ליום חמישים שמתקדש וספירת שבועות מובילה לחג שבועות בן שבוע, חג הקרבנות שנחוג בזמן הבית ואל עשו לו זכר.
• לשיטת הראשונים שחג השבועות כולו מדרבנן נראה שלא כוננו מחדש אותו חג, שהרי אין מנחות אלא חג שבועות שהוא מקרא קודש. כאן 'נולד' הקישור למתן תורה. כדי לקשר למתן תורה היו צריכים להתרחש כמה תהליכים, ולכן לא נתפלא שהקשר מופיע רק בתלמודים. תחילה יש לקבוע שמתן תורה היה בו' בסיוון. שנית, יש לעבור לקידוש החודש על פי החשבון שמאפשר תאריך קבוע לחג. מתן השם עצרת על ידי חז"ל מקשר את חג השבועות לחג המצות. הקישור הזה יסודו בהתגלות בסנה 'בְּהוֹצִֽיאֲךָ֤ אֶת־הָעָם֙ מִמִּצְרַ֔יִם תַּֽעַבְדוּן֙ אֶת־הָ֣אֱלֹהִ֔ים עַ֖ל הָהָ֥ר הַזֶּֽה'.