מראי מקומות

א. מקום הדלקת נר חנוכה

• שבת כא:, 'תנו רבנן נר חנוכה מצוה… צריך נר אחרת', וברש"י ותד"ה מצוה להניחה; כג. רש"י ד"ה חצר שיש לה; כג: רש"י ד"ה שתי פיות; ריטב"א ד"ה ומה שפירש רש"י
• דר בעלייה ושעת סכנה – ריטב"א ד"ה ואם דר בעלייה
• וצריך נר אחרת להשתמש לאורה – רז"ה ד"ה ולעולם, רשב"א ד"ה והלכתא; מאירי ד"ה ומ"מ יראה; ראבי"ה קצט; שו"ע או"ח תרעא:ה

ב. מאי חנוכה

• כא: 'מאי חנוכה… והודאה
• רמב"ם חנוכה ג:א-ג; פני יהושע ד"ה ולכאורה; משך חכמה בראשית לז:כד

סיכום השיעור

ברייתת מקום הדלקה

• סגנון ברייתא זו, שקובעת היכן ראוי להדליק נר חנוכה ומציינת מקומות שונים להדלקה למי שדר בעלייה או בשעת סכנה, דומה לקודמתה שמתארת מצות נר איש וביתו והגדלת כמות הנרות. כשם שעמדנו בשיעור הקודם על הדמיון בין ברייתת 'נר איש וביתו' לדין 'כל המרבה לספר ביציאת מצרים הרי זה משובח' וכוס חמישית בליל הסדר, כך ברייתת מקום ההדלקה מזכירה ברייתא בפסחים קטז 'תנו רבנן: חכם בנו – שואלו, ואם אינו חכם – אשתו שואלתו. ואם לאו – הוא שואל לעצמו'. עיקר מצוות פרסומי ניסא פונות לסיפור הנס לאחרים. בליל הסדר אנחנו מספרים בתוך הבית ובחנוכה לבני רשות הרבים. ברם, אין לאדם שליטה על הקהל שלו ועל היכולת לקיים את המצוה באופן אופטימלי. לכן שתי הברייתות מציינות את הדין כשאי אפשר לפנות לקהל הראוי, ובשתיהן ממשיכים לפנות לקהל. 'אשתו שואלתו' עיקרו שיש מספר ושואל, ורק שהאשה שואלת במקום הבן; הדר בעלייה המדליק בחלון הפונה לרה"ר ממשיך לפנות לבני רה"ר. השלב השלישי הוא שלב בו האדם נמצא לבדו. והנה לשון הברייתא בפסחים היא שאף אז יש בחדר מספר ושואל: 'הוא שואל לעצמו'. ובאשר לשעת הסכנה בה מדליק על שולחנו ודיו, ניתן לומר שאף כאן יש דין דומה והוא המדליק והוא הרואה. הצעה זו תלויה ועומדת בדיון הריטב"א שבת כג בטיב ברכת 'שעשה ניסים' שמברך המדליק, האם הוא מברך אותו עובר לעשייתו והוא מברך אותו בתורת מדליק, או האם הוא מברך אותו לאחר ההדלקה, וכל מדליק הוא גם רואה. כבר הזכרנו בשיעור הקודם את שיטת המ"ב שמי שמדליק לאחר שכלתה רגל מן השוק מדין שעת הסכנה, שעליו לוודא שיש אדם ער שיראה את הנרות. לשיטתו, המדליק עצמו לא יכול להיות הרואה, והוא מבחין אפוא בין סיפור יצ"מ ובין הדלקת נר חנוכה.
• נסכם את יסוד הדין ביחס לנ"ח: הדלקה לבני רה"ר היא ביטוי להיות המצווה מצות פרסומי ניסא. מקום ההדלקה נקבע לפי מקום המגורים ואינו קבוע אלא משתנה לפי תנאי המגורים ומיקומם ביחס לרחוב. הריטב"א מדגיש שדין שעת הסכנה לא קשור לפיקוח נפש, אלא הוא דין בהגדרת מקום ההדלקה, והוא מכוון למצב בו לא ניתן להאיר לבני רה"ר, אם מפאת סכנה, אם מפאת רוח, או כל סיבה אחרת.

פתח הבית או פתח החצר?

• לשון הברייתא כאן הוא להדליק בפתח הבית. ברם יש מקורות אחרים בתוך מסכת חנוכה מהם עולה שנכון להדליק על פתח החצר. כגון, בהמשך כא:, ברור  ממשנת ב"ק על נר בעל החנות, שהוא מדליק ברה"ר. ההסבר ביחס אליו הוא פשוט: החנויות היו בצידי רה"ר, וממילא שפתח החנות פונה לרה"ר. תוספות ציינו להלן כג. לדין חצר שיש לה שני פתחים שמדליק בשני הפתחים משום חשדא, ולכג: לנר שיש לה 2 פיות שעולה לשני בני אדם, וציינו שאפשר ששני בני אדם שונים ידליקו באותו מקום אם מדליקים בפתח החצר. לכן הם מכריעים שיש להדליק על פתח החצר, ובכא: בברייתא מדובר בבית שפונה לרה"ר. עיון בפירושי רש"י באותן שתי גמרות מעלה שהוא פירש אותן באופן שההדלקה נעשית על פתח הבית. את חצר שיש לה שני פתחים הוא מפרש שמדובר בחצר שיש בה בית שיש לבית 2 פתחים; את נר שיש לו שתי פיות הוא מפרש שמדובר שמהדרים המדליקין כנגד אנשי הבית.
• לגופה של מחלוקת, יתרון ההדלקה על פתח הבית הוא הצמידות של הנר לבית, אבל המחיר הוא שהוא פונה רק לבני החצר; יתרון ההדלקה על פתח החצר הוא שהוא פונה ליותר אנשים, לבני רה"ר, אולם הוא מתרחק מהבית, ופתח החצר משותף לכל בני החצר. [יש לזכור שהם השתמשו בחצר לפעולות מגורים שכיון נעשים בבית, והם בעצם דרים גם בבית וגם בחצר]. ריטב"א מציין שלדעת רש"י ניתן להדליק אף על פתח החצר. שו"ע פוסק כתוס' להדליק על פתח החצר. למרות זאת, אבא ז"ל היה מדליק על פתח הבית, כי לבתים בהם הוא גר היה פתח שראו אותו גם מהרחוב. לכן סבר שאף השו"ע יודה שעדיף במצב הזה להדליק על פתח הבית, כי יש לו יתרון כפול – גם צמוד לבית וגם פונה לבני רה"ר.
• ההלכה היסודית נקבעה לפי מציאות המגורים בתקופת חז"ל; לא תמיד ברור איך לתרגם הלכה למעשה במציאות המגורים המודרנית בה יש מגדלי מגורים. נכדי הגרש"ז  אויירבך זצ"ל מביאים בספר הליכות שלמה, שהגרש"ז אמר שהכלל הקובע הוא ריבוי בפרסומי ניסא, וזה דורש עיון ומחשבה לכל בית ובית.
• למי שגר בבית משותף וחלונו למעלה מכ' אמה, עומדות 3 אופציות – 1. הדלקה בחלון, הן כי שיטת הריטב"א היא שמודדים מקרקע המקום בו מדליקים או כי הנר נראה לדיירי מגדלים סמוכים או מהרחוב [כך פסק שבט הלוי]. 2. הדלקה בפתח הבית לכיוון חדר מדרגות, יש לבחון כמה תנועה יש בו [כך פסק שרידי אש]. 3. הדלקה בפתח הבניין מדין פתח החצר [כך  מובא בשם הגרי"ז, אך החזו"א התנגד כי חדר מדרגות משמש למעבר אך לא למגורים, ולכן אין לו דין חצר].

נר אחרת להשתמש לאורה

• דעת הרמב"ן והרשב"א שזה למ"ד אסור להשתמש לאורה, ואילו דעת הרז"ה שזה לכו"ע כדי שיהיה ניכר שהוא נר חנוכה. לשיטתייהו אזלי: לדעת הרמב"ן אסור להשתמש לאורה כדי שיהיה ניכר שהוא נר חנוכה ולכן הא בהא תליא; ואילו לדעת הרז"ה האיסור הוא בגלל הדמיון למקדש. וממילא שהצורך שיהא ניכר שהוא נ"ח הוא דין עצמאי. הראבי"ה משווה את נר שבת לנר חנוכה ומציין שבשבת נהגו להדליק שתי נרות מדינו של רבא. הדברים מפתיעים שהרי בשבת כל מטרת הנר הוא שלום ביתו ולהשתמש לאורה! על כרחנו שהראבי"ה סובר כרז"ה שהנר הנוסף הוא להיכרא, ועיקר חידושו שגם בנר שבת יש צורך בהיכרא. ייתכן והוא סובר שיש שני דינים בנר שבת: כבוד ועונג [הגרי"ז עמד על כך בלשון הרמב"ם], וכך נר אחד הוא לעונג להשתמש לאורה, והנר השני להיכרא מדין כבוד.
• ראשונים העירו שבפשטות דינו של רבא אמור רק במי שמדליק על שולחנו. סבי הרב ז"ל סבר שהמדליק בבית לא יכול לסמוך על נר נוסף כי במציאות של תאורת חשמל הוא לא מהווה היכרא, וסבר שחובה להשאיר את תאורת החדר דולקת.

מאי חנוכה?

• הרמב"ם חנוכה א:ג מבאר שחנוכה מציינת את השרידות של דת ישראל בעולם ההלניסיטי ואת מלכות ישראל, נס פך השמן אינו המאורע אותו מציינים אלא הוא מהווה הסבר לאופן בו עיצבו את החג. תקנו 8 ימים בהדלקת נרות בדומה לאותו מאורע של חנוכת המקדש. בכיוון דומה הילכו הפני יהושע והמשך חכמה.