פרשת נח – עשה לך תיבת עצי גופר

א

עשה לך תיבת עצי גופר

(יד) עשה לך תיבת עצי וגו' – הרבה ריוח והצלה לפניו בשבילם. ולמה הטריחו בבניין זה? כדי שיראוהו דור המבול עסוק בבניין זה מאה ועשרים שנה, ושואלים אותו: מה הוא זאת לך, והוא אומר להם: עתיד הקב"ה להביא מבול לעולם, אולי ישובו.                                                                             (רש"י בראשית ו':י"ד)

בני אדם יכולים להיות במצב בו יש נתונים זועקים, ועדיין להיות עיוורים.
הארץ מליאה חמס, רבה רעת האדם בארץ, ברור שזה לא העולם שהקב"ה חפץ בקיומו. אפילו יש מי שאומר לכולם – עתיד הקב"ה  להביא מבול לעולם, אולי ישובו, וטבע האדם הוא לא להאמין, לא לשוב.
נקודה למחשבה עבורנו – החובה לפקוח את העיניים העיוורות שלנו.

ב

נציע הסבר אחר לשאלת רש"י – הקב"ה מטריחו 'בבניין זה' כי הוא רוצה שותפות של האדם במעשה ההצלה. האדם יינצל ויציל את העולם באמצעות תיבה שהוא טרח בבניינה.
הדבר הזה נדרש מסיבה עמוקה:
כבר עמדו רבים על כך שהמבול הינו החזרת העולם לתוהו ובוהו – מים מכסים את כל העולם כמו ביום השני, והעולם נברא מחדש, גילוי ראשי ההרים מתכתב עם היום השלישי ועוד.
הדבר הזה הכרחי כדי להצדיק את שינוי הכללים ואת החוקים – מתוך המבול נברא עולם חדש:

וַיֹּ֨אמֶר י"י֜ אֶל־לִבּ֗וֹ לֹֽא־אֹ֠סִ֠ף לְקַלֵּ֨ל ע֤וֹד אֶת־הָֽאֲדָמָה֙ בַּעֲב֣וּר הָֽאָדָ֔ם כִּ֠י יֵ֣צֶר לֵ֧ב הָאָדָ֛ם רַ֖ע מִנְּעֻרָ֑יו וְלֹֽא־אֹסִ֥ף ע֛וֹד לְהַכּ֥וֹת אֶת־כׇּל־חַ֖י כַּֽאֲשֶׁ֥ר עָשִֽׂיתִי׃

לו היה מדובר באותו עולם, לכאורה אין הצדקה לשינוי הכללים – למה לא להביא מבול נוסף אם העולם ישחית שוב? מה מסביר את החלטה לספוג את הטבע האנושי המידרדר לחטא? מה מצדיק את הברית החדשה הנכרתת?
התשובה טמונה במעורבות של נוח בבניין התיבה.
בבריאה הראשונה – החיות והאדם נבראו אחרונים – הקב"ה ברא עולם מושלם, האדם הובא אליו, השחית את דרכו, העולם האידיאלי לא סובל נוכחות של בני אדם משחיתים.
הקב"ה שיתף את האדם בבריאת העולם החדש – החיות ובני האדם קודמים לבריאה המחודשת של הטבע, האדם שותף להצלת עצמו ולהצלת החיות, העולם החדש נברא מכוח האדם ומכיל את דמותו המורכבת.
חטא דור המובל הראה לאיזה שפל יכולים בני אדם להגיע; אני לא חסיד של תיאור החמאס כחיות – הם בני אדם שהשחיתו. מעשה ההצלה של נוח מגביה את שיעור קומת האדם שנעשה שותף ליוצרו בבריאת העולם – וגם את זה ראינו – את הגובה שאליו בני אדם יכולים לנסוק ולעלות אליו, כאחינו הגיבורים שנחלצו להגנת העם.

ג

צא מן התיבה

הבריאה החדשה ניכרת בפסוקים לאחר היציאה מהתיבה – הם מוכרים לנו מבראשית – כמו שרבונו של עולם פנה לאדם שהוא ברא בסוף פרק א' ובירך אותו:

וַיְבָ֣רֶךְ אֹתָם֮ אֱ-לֹהִים֒ וַיֹּ֨אמֶר לָהֶ֜ם אֱלֹהִ֗ים פְּר֥וּ וּרְב֛וּ וּמִלְא֥וּ אֶת־הָאָ֖רֶץ וְכִבְשֻׁ֑הָ וּרְד֞וּ בִּדְגַ֤ת הַיָּם֙ וּבְע֣וֹף הַשָּׁמַ֔יִם וּבְכׇל־חַיָּ֖ה הָֽרֹמֶ֥שֶׂת עַל־הָאָֽרֶץ׃

כך הוא פונה לנוח ובניו:

וַיְבָ֣רֶךְ אֱ-לֹהִ֔ים אֶת־נֹ֖חַ וְאֶת־בָּנָ֑יו וַיֹּ֧אמֶר לָהֶ֛ם פְּר֥וּ וּרְב֖וּ וּמִלְא֥וּ אֶת־הָאָֽרֶץ׃

אבל כאן נכנסת מנגינה חדשה: העולם אחרי המבול יוצר חוזה חדש בין בני האדם ובין בעלי החיים – האדם מעמיק את שלטונו עליהם כי הוא זה שהציל אותם

וּמוֹרַאֲכֶ֤ם וְחִתְּכֶם֙ יִֽהְיֶ֔ה עַ֚ל כׇּל־חַיַּ֣ת הָאָ֔רֶץ וְעַ֖ל כׇּל־ע֣וֹף הַשָּׁמָ֑יִם בְּכֹל֩ אֲשֶׁ֨ר תִּרְמֹ֧שׂ הָֽאֲדָמָ֛ה וּֽבְכׇל־דְּגֵ֥י הַיָּ֖ם בְּיֶדְכֶ֥ם נִתָּֽנוּ׃
(ג) כׇּל־רֶ֙מֶשׂ֙ אֲשֶׁ֣ר הוּא־חַ֔י לָכֶ֥ם יִהְיֶ֖ה לְאׇכְלָ֑ה כְּיֶ֣רֶק עֵ֔שֶׂב נָתַ֥תִּי לָכֶ֖ם אֶת־כֹּֽל׃
(ד) אַךְ־בָּשָׂ֕ר בְּנַפְשׁ֥וֹ דָמ֖וֹ לֹ֥א תֹאכֵֽלוּ׃

התורה מבהירה גם את החוזה בין בני אדם ובין החיות ובינם ובין עצמם. לאדם הותר לאכול את בעלי החיים, לכן חשוב לשים גבול ליחסים בינו ובין הטבע ולהדגיש את קדושת חיי האדם שקומתו גבהה והוא מימש את צלם אלוקים שבו

(ה) וְאַ֨ךְ אֶת־דִּמְכֶ֤ם לְנַפְשֹֽׁתֵיכֶם֙ אֶדְרֹ֔שׁ מִיַּ֥ד כׇּל־חַיָּ֖ה אֶדְרְשֶׁ֑נּוּ וּמִיַּ֣ד הָֽאָדָ֗ם מִיַּד֙ אִ֣ישׁ אָחִ֔יו אֶדְרֹ֖שׁ אֶת־נֶ֥פֶשׁ הָֽאָדָֽם׃
(ו) שֹׁפֵךְ֙ דַּ֣ם הָֽאָדָ֔ם בָּֽאָדָ֖ם דָּמ֣וֹ יִשָּׁפֵ֑ךְ כִּ֚י בְּצֶ֣לֶם אֱלֹהִ֔ים עָשָׂ֖ה אֶת־הָאָדָֽם׃

הפסוק הבא לכאורה כופל מה שנאמר כבר:

(ז) וְאַתֶּ֖ם פְּר֣וּ וּרְב֑וּ שִׁרְצ֥וּ בָאָ֖רֶץ וּרְבוּ־בָֽהּ׃

רש"י מפרש:

ואתם פרו ורבו – לפי פשוטו: הראשונה לברכה, וכאן לצווי.
ולפי מדרשו: להקיש מי שאינו עוסק בפריה ורביה לשופך דמים
לפי פשוטו – ציווי, יש לצוות מסיבה פשוטה שרש"י כותב בפירושו לפסוק הבא:
שהיה נח דואג לעסוק בפריה ורביה, עד שיבטיחהו הקדוש ברוך הוא שלא להשחית העולם עוד.

לדעתו, הציווי הוא נגד ההיסוס להוליד ילדים בעקבות המבול. הציווי הוא ביטוי לחוזה החדש – האדם נתבע לקחת אחריות – האדם נתבע להיות שותף לבניין העולם.
זה לא קל; נוח עצמו לא ידע איך יוצאים מהתיבה, הוא השתכר ולא תפקד.
אין לנו את הלוקסוס הזה.
מדרשו מעמיק עוד יותר את הצו – אדם ייתבע על מה שהוא היה יכול לעשות ולא עשה, כמה מחייב.

ג

חווינו בשמחת תורה מבול – הרס וחורבן. מה שעצר אותו מלהיות חמור יותר הוא בני אדם בעלי שיעור קומה.
גם בעת הזאת הקב"ה קורא לנו עשה לך תיבה – הכוונה קחו אחריות – רק כך הוא גואל אותנו.
איך נצא מהתיבה?
אני מאמין שנבנה כאן יחד משהו חדש – אחר – מתוך הבור ייבנה בניין חדש וחזק.
"ואתם פרו ורובו" הינה תביעה להיות בעמדה, להיות מעורבים, לדעת שניתבע על מה שלא נעשה.
שנהיה נאה דורשים ונאה מקיימים.