מראי מקומות

א. מחלוקת ר' יהודה וחכמים – מקורות יסוד

כא. המשנה; משנה תמורה ז:ד [להרחבה – תמורה לד. 'כל הנקברין… מותר', לג: תד"ה הנשרפין]
בבלי – כז: "תניא רבי יהודה אומר… מדויל ידיה משתלם"; יב: "א"ר יהודה אימתי… בכל דבר"
ירושלמי ב:א "תני ר' יודה אומר… ואי זה זה בשריפה"
מכילתא דרבי ישמעאל, מה' הורוביץ עמ' 28 שו' 6, "רבי יוסי אומר… אלא בשריפה (עמ' 29 שו' 3)
מכילתא דרשב"י, מה' אפשטיין – מלמד, עמ' 17 שו' 14, "תשביתו שאר… בכל דבר" (עמ' 18 שו' 13)
יב: – מח' רש"י ותד"ה אימתי (להרחבה – רבנו דוד ד"ה אימתי); רא"ש פ"ב סוף הלכה ג.

התרשמו באמצעות קונקורדנציה – את מי התורה מצווה במפורש לשרוף?
משנה בתמורה – מה פשר קבורה לעומת שריפה? מה טיבן של הרשימות – את מי קוברים ואת מי שורפים?
השוו בין המקורות המקבילים בו מתואר הדיון בין ר' יהודה וחכמים, מוזמנים להיעזר בטבלה משווה בקובץ המצורף 9 א.
האם תשובת חכמים "דין שאתה מחמיר" בא לשלול את הק"ו או את עצם דינו של ר"י?
האם חכמים שוללים את עצם הדין שיש לשרוף חמץ או האם לדעתם אין לקבל רק את הקולא היוצאת מהחומרה?
רבי יהודה – מה הדין לדעת ר' יהודה כאשר אין לו עצים? השוו בין המקורות השונים [ופירושי הראשונים] המבחינים בין הגיע שעת הביעור ללא הגיע.

הלכה – כז: תד"ה אין ביעור (להרחבה – מחזור ויטרי עמ' 254 סימן ב'); רמב"ם חמץ ומצה ג:יא
מבט חטוף לחמץ עבר עליו הפסח – פסחים כח. המשנה, ובגמרא שעליה עד 'בכרת ובלאו' – האם יש קשר בין שיטת הרבי יהודה שביעור חמץ בשריפה ובין שיטתו שחמץ שעבר עליו הפסח עובר עליו בלאו?
האם מחלוקת זו משתבצת במחלוקת שבין הרמב"ם והתוס'
בהבנת זמן תשביתו האם הוא לפני חצות או לאחריו?

כתיבת תגובה