מראי מקומות

א. זמן בדיקת חמץ

• מכילתא דרשב"י, שמות י"ב, יז "ושמרתם את היום הזה… בנרות" (מהדורת אפשטיין – מלמד עמ' 22, שו' 9-7);
• ד., "והשתא דקיימא לן… ואתי  לאימנועי ממצוה".
• למה נימוק 'זריזין' מוביל רק לצפרא?
• מהו היחס בין שני הנימוקים של רב נחמן בר יצחק ? ראו את לשון ההסבר בכ"י תימני ומאירי ד"ה מצות מילה; רבנו דוד ד"ה אמר רב נחמן [דיון הרז"ה והרמב"ן הוא בד. בדפי רב אלפס, ונעמיק בו בהמשך].

ב. בדיקה לאור הנר

• תוספתא פסחים א:א.
• ז:, "לאור הנר וכו' מנא הני מילי… והאי מיקטף איקטופי".
• איך הברייתא מתפרשת לאור טענת הסוגייה שאכסדרה לאורה נבדקת? רש"י ד"ה לאורה נבדקת; רז"ה ורמב"ן וראב"ד בד. ברב אלפס
• ירושלמי פסחים פ"א ה"א, כ"ז ע"א, "אור לארבעה עשר… יום כנגד יום נצרכה" .
• דיון יסודי בתוספתא כפשוטה עמ' 472-471 [קישור למטה]
• אסיף – עמוד על מחלוקת התלמודים בפרשנות הברייתא ובדין בדיקה לאור הנר; כיצד מחלוקת זו מקרינה על הסברי התלמודים לבדיקה בליל י"ד לאור הנר.

סיכום השיעור

• הגמרא ד. שואלת למה בודקים חמץ אור לארבעה עשר, נכון היה לבדוק חמץ בשעת איסורו בשעה שישית בי"ד. הסבר השאלה כפול. לא רק שהקדמת הבדיקה לזמן בו החמץ מותר יוצר סרבול טכני בזמן הדמדומים שנוצר משעת סיום הבדיקה ועד שעת איסור החמץ, אלא שדומה שמדובר גם בקושי מושגי. מה טעם לבדוק על מנת לבער דבר המותר באכילה? משמעות הטענה היא שכדי לבער חמץ עליו להיאסר תחילה. ברם, עליו להיות מבוער כאשר מגיע שעת איסורו. מכאן מוצא דיני ביעור חמץ שמקדימים את הבדיקה והביעור לפני החג. מעגל קסמים זה ילווה אותנו בשיעורים הבאים בפענוח הסוד של ביעור חמץ בי"ד בניסן.
• הסוגייה טוענת שאף אם נקדים את הבדיקה מדין 'זריזים  מקדימים למצוות', שנקדים מצפרא אבל לא לפניו. הסבר – דין 'זריזים' נאמר במקום בו יש טווח זמן לקיים מצווה, הזריז מקיים אותה מיד בתחילת הזמן. כגון מילה ביום השמיני: ניתן למול כל היום, הזריז מקדים לתחילת היום השמיני. ברם, זריז לא מקיים את המצווה לפני שמגיע זמנה. ומכאן שטענת הסוגייה היא שמשהו מתחולל בי"ד בבוקר, שניתן להגדיר את זמן ביעור חמץ כבר מהבוקר, אף שהוא עדיין מותר באכילה עד שעה שישית. עוד נשוב לעניין זה בשיעורים הבאים.
• תשובת רב נחמן בר יצחק היא כפולה: 'בשעה שבני אדם מצויין בבתיהם ואור הנר יפה לבדיקה'. ראשונים דנו מה צורך בשני הסברים ומה היחס ביניהם. מרש"י נראה שיש שני הסברים – 'בשעה שבני אדם' מסביר למה הקדימו את הבדיקה מי"ד לליל י"ד; 'בשעה שאור הנר' מתפרש על ידו שאור הנר יפה לבדיקה בלילה יותר מאשר ביום, ויש כאן הסבר נוסף למה לבדוק בלילה. רבנו דוד והרמב"ן במלחמת השם ממשיכים כיוון הסבר זה ומסבירים ש'בשעה שבני אדם' מסביר למה לא לבדוק בי"ד, והנימוק 'ואור הנר' מסביר למה לא להקדים ליום י"ג. בכ"י תימני יש תוספת פירוש שרואה אף היא שני נימוקים – 'בשעה' מסביר למה מי שעסוק יבדוק בליל י"ד אולם משתמע ממנו שאדם בטל יכול לבדוק בי"ד; 'ואור הנר' מסביר למה עדיף לבדוק לאור הנר ולא לאור החמה. ברם משתמע ממנו שבבית אפל ניתן לבדוק לאור הנר ביום. ובאמת הראב"ד והמאירי כותבים שמסוגייה זו משמע שאדם בטל ובית אפל רשאי לבדוק בי"ד. רבנו דוד מביא הסבר בשם הרז"ה שהנימוק היחיד הוא 'בשעה שבני אדם', ו'אור הנר' רק מסביר שזה אפשרי לבדוק בלילה לאור הנר. להסבר זה ניתן לבדוק בי"ג.
• מקור דיון הראשונים הנ"ל, רז"ה, ראב"ד ורמב"ן הוא בסוגייה ז: שדנה במקור לבדיקה לאור הנר [הבבלי הפריד את הדיונים על זמן הבדיקה מהדיונים על בדיקה לאור הנר]. מתחילת הסוגייה שם עולה הסבר למהות של בדיקת חמץ – התורה ציוותה 'בל ימצא', וניתן לומר על דבר שהוא לא נמצא רק לאחר שחיפשו אותו. מטרת בדיקת חמץ היא להכריז שחמץ לא נמצא בבית זה, מעין 'טיהור הבית' מחמץ והכרזה עליו כבדוק. עוד עולה מאותה סוגייה שהבבלי סובר שניתן לבדוק לאור החמה, והברייתא 'אין בודקין לאור החמה… אלא לאור הנר' מתפרשת שאין בודקין לאור החמה במקום בו אין חמה. לדעת הרז"ה הדיון בסוגייה שם על בדיקת אכסדרה לאורה הוא לא רק על י"ג אלא גם על י"ד, ונראה שהסבר דבריו הוא שהסוגייה ז: לא עוסקת בשיקולים לקביעת זמן בדיקת חמץ והיא מתמקדת רק בהלכה שבודקים לאור הנר מול אמצעי תאורה אחרים. היות ומסקנת הסוגייה היא שאכסדרה נבדקת לאורה, הביטוי 'אור הנר יפה לבדיקה' מתפרש בהכרח שניתן לבדוק לאור הנר אך לא נאמר בה שאור הנר יפה יותר מאור יום. רבנו דוד הסיק בסוגייה ד. שלדעת הרז"ה 'אור הנר' מתפרש באותה סוגייה באותו אופן, ולכן נכון לקבוע שהיא טוענת שאפשר לבדוק לאור הנר בלילה אך לא שיש עדיפות לבדיקת נר על פני אורי יום, וממילא שניתן לבדוק בי"ג אכסדרה לאורה. לעומת זאת הראב"ד והרמב"ן מפרשים שהסוגייה ז: בנויה על מסקנת הסוגייה ד. והיא עוסקת בבדיקת חמץ באכסדרה בי"ד למי שלא בדק אותה לאור הנר. לדבריהם, המונח 'אור הנר יפה' מתפרש בד. באופן שונה מז:. בד. הוא מתפרש שאור הנר יפה לבדיקה בלילה ולכן יש לתעדף בדיקת לילה על בדיקת אכסדרה לאורה ביום י"ג, ומכאן שלדעתם יש בד. שני נימוקים.
• ומכאן לעולה במקורות א"י. יש דעה במכילתא דרשב"י ובירושלמי שיש לשמר מחמץ את כל יממת י"ד, ולכן בודקים את החמץ בליל י"ד. בעוד שלבבלי חלות שם יום י"ד בניסן מתחיל מצפרא, לשיטתם הוא חל על היממה כולה, ובדיקת חמץ משמרת את היום כולו מחמץ. הירושלמי ממשיך ושואל שאם כן נכון לבדוק לפני ליל י"ד. תשובתו היא שאם כן נבדוק כבר מר"ח. תורף התשובה הוא ברוח מה שנטען לעיל: לא ניתן לבדוק חמץ בזמן היתרו. לכן החמץ נאסר בי"ד כדי שנוכל לבערו. ברם אין צורך לבער לפני כניסת יום שאינו מהותית זמן איסור חמץ. דעה שניה בירושלמי היא שאור הנר יפה לבדיקה ולכן קבעו לבדוק בלילה. בעוד שהבבלי פיצל את הדיונים בין קביעת הזמן ובין אמצעי התאורה, הירושלמי כרך אותם יחד – תחילה קבעו לבדוק לאור הנר ולכן בודקים אור לי"ד. לשיטת הירושלמי 'אור הנר יפה לבדיקה' מתפרש שהוא יפה יותר מכל אמצעי תאורה אחר, ואין לבדוק לאור החמה אף במקום מואר. מהמשך הסוגייה עולה שהירושלמי סובר שגם בבית אפל נר מאיר פחות טוב ביום מאשר בלילה. ראשונים ציטטו ירושלמי זה, והם חיברו יחד את הבבלי והירושלמי, ופרשנות הרמב"ן ורבנו דוד בסוגייה ד. היא ברוח שיטת הירושלמי.