מראי מקומות

מקראות

• ויקרא כ"ג, כג-כה; במדבר כ"ט, א-ו.
• מתי השנה מסתיימת/ מתחילה – שמות יב: א-ב; שמות כג: יד-טז; שמות לד: כב; דברים לא: י
• יחזקאל מ: א; נחמיה ח: א-יח
• מכילתא דר"י בא מסכתא דפסחא א, 'ראש חדשים… ולירקות'
• דרשת הרמב"ן לראש השנה, 'ובתחלה יש עלינו… אלא ראשון ושני'

תקציר השיעור

• מקראות ראש השנה בתורה עמומות מאד – למעט ציון התאריך, תוכן החג לא ברור, התיאור הקצר שלו חידתי ולא מספיק מבואר – 'שבתון זכרון תרועה' [ויקרא כג] או 'יום תרועה' [במדבר כט]. בולט ביותר הוא הפער בין תורה שבכתב בו אין לחג שם, והוא מצויין בתאריך שלו בלבד 'בחודש השביעי באחד לחודש', ובין תורה שבעל פה, בו החג מכונה 'ראש השנה'. כפי שעמד על כך הרמב"ן, יש פער בין תיאור החג בחודש השביעי ובין התיאור שלו כתחילת השנה. נוסיף שהתורה מתארת את חג האסיף כ'צאת השנה', שזה אמנם בחודש השביעי אך לא באחד בו אלא בהמשך החודש. כך שיש גם פער פנימי בתוך המקראות בין התיאור של ניסן כראש חדשים ובין התיאור של השנה המסתיימת באסיף של חג הסוכות.
• רמב"ן בדרשה לראש השנה – ציון ניסן כראש חדשים עניינו לציין את יציאת מצרים, ברם השנה עצמה באמת מתחילה בתשרי. ברם עצם הציון של יציאת מצרים יוצר מעגל זמן, ובעצם סוג של שנה, ולכן אף הוא מהווה תחילת שנה. נבקש לבאר אף את דברי הרמב"ן לאור דברי משנה ראש השנה א: א 'ארבעה ראשי שנים הם', שיש כמה מעגלי זמן ולכן יש כמה ראשי שנים. ניסן הוא החודש שפותח את השנה ההיסטורית, הוא מתחיל בחודש בו עם ישראל הפך לעם. תשרי הוא תחילת השנה של הטבע/ החקלאות, הוא חל בתקופת האסיף שמסמן את תחילת השנה החקלאית הבאה.
• ברם אין בכך להעלות ארוכה לשאלת תיאור חג הסוכות כ'בצאת השנה'. הרב יואל בן נון מציע שחודש תשרי כולו הוא ראש השנה. ההסבר לענ"ד פשוט, היות והשנה מורכבת מחדשים, ראש השנה צריך להיות היחידה הראשונה שלו, שהיא חודש שלם – חודש תשרי. הרב יואל עצמו הציע הסבר אחר – הפער בין חדשי השנה ובין השנה השמשית הוא כ-11 יום, וכך כשמגיע חודש תשרי, לאמתו של דבר עדיין לא הסתיימה השנה. עניינו של ראש השנה הוא שהוא ראש החודש של החודש שהוא ראשית השנה. זה כמובן עם זיקה לייחודו של יום, שהוא החג היחיד שחל בר"ח, וההסבר הוא כדלעיל.
• ביסודו של דבר, בפשוטו של מקרא קדושת החודש השביעי אחד לחודש הוא על שום השתייכותו לחודש השביעי, שהוא השבת של החדשים. במסגרת ויקרא כג, רק חדשי החודש השביעי נקראים שבתון. כל השביעיות חביבות וקדושות – היום השביעי; השבוע השביעי [חג השבועות]; החודש השביעי המשופע בחגים; השנה השביעית שהיא שבת הארץ. קדושת היום יונקת אפוא מהיותו שביעי, וזה נראה סותר את התיאור של ראש השנה שעיקרו שקדושת היום מושרש בהיותו יום בריאת העולם שהוא ההתחלה. נראה להציע שקדושת השביעי מושרשת בימי הבריאה, בכך שהקב"ה ברא את העולם בששה ימים ושבת ביום השביעי, ועיקר קדושת היום של השביעי היא עדות על כך שהקב"ה ברא את העולם. זה גם עניינו של ראש השנה כתיאור יום הבריאה, ובכך התכנים מתלכדים יחדיו. עיקר תוכן היום הוא שיש לעולם בורא, המנהיג אותו ומתגלה אליו, רעיון היסוד של ברכות מלכויות זכרונות ושופרות.