מראי מקומות

א. מקורות יסוד בספרות התנאים והאמוראים

• משנה ראש השנה ד:ה-ו [מומלץ לעיין בכ"י קויפמן ובכ"י פרמה]
• משנה תענית פרק ב' משניות ב-ג.
• תוספתא ראש השנה א:יב, ב:י-יא, יז
• תוספתא מנחות ו:יב
• ספרא אחרי מות פרשה יא; ספרי במדבר פיסקא עז.
• בבלי ראש השנה לב., המשנה הראשונה וסוגית הגמרא עליה; [סוגיית הירושלמי על המשנה]
• כלי עזר לפענוח הסוגייה –  מפו  את שמות הדוברים, ועקבו אחרי מהלך הדיון במהלך דורות התנאים לפי הסדר הכרונולוגי.
• סדר הלימוד שלנו – נפתח בדרשות מדרשי ההלכה, ממנה למשנה ולתוספתא, ומשם לתלמודים.

ב. נקודות לעיון:

• דרשות התנאים במדרשי הלכה – עמדו על המקור ותוכן של שלש ברכות בדרשת התנאים.
• משנה ר"ה – איזו הבנה במקור לשלש ברכות משתקפת בטענת ר"ע?
• עמדו על יסוד מחלוקת ר"ע וריב"נ על הזיקה של מלכויות לברכות קדושת השם וקדושת היום. מה דעתכם על נוסח כ"י קויפמן?.
• האם שלושת הברכות הן חטיבה אחת של ברכות?  ראו גם תוספתא א:יב [מקבילות בבבלי ט"ז. ולד:]
• מחלוקת רשב"ג ורבי – יש הרבה נוסחאות בתוספתא, ר"ש ליברמן מתלבט בנוסח ופרשנות של רשב"ג ורבי בתוספתא כפשוטה עמ' 1053-1052. שימו לב לשינוי השפה של מחלוקת זו הדנה היכן למקם את קדושת היום לעומת השפה של ר"ע וריב"נ שחלקו היכן לשבץ מלכויות.
• סוגיות התלמודים – מה תפקיד הפסוק העשירי לפי סוגיית הבבלי?

ג. ראשונים

• רש"י ויקרא כ"ג, כד; פירוש הרמב"ן לתורה שם, ד"ה זכרון תרועה (מקבילה בדרשת הרמב"ן לר"ה).
• רשב"א לר"ה לב. ד"ה הא דאקשינן; ריטב"א ד"ה מתני' סדר ברכות
• בעל המאור, רב אלפס ראש השנה יב., ד"ה ואני אומר [ראב"ד בכתוב שם]
• הררי קדם סימן כה

סיכום השיעור

• תוספתא ראש השנה ב:יז מביאה מחלוקת בית שמאי ובית הלל האם בר"ה שחל בשבת מתפללים 10 או 9 [המחלוקת היא האם לומר ברכת קדושת היום נפרדת לשבת וברכת קדושת הים נפרדת לר"ה או האם לכלול יחד את שניהם בברכת קדושת היום]. מתוספתא זו נלמד שמבנה תשע ברכות מיוחס לב"ש וב"ה, ושב"ה קובעים יסוד ששומרים על המבנה של חלוקה לשלש, ולא מוסיפים ברכה נוספת.
• השאלה היסודית שתעסיק אותנו היא מה המקור לשלש ברכות. אנחנו מכירים את תבנית תפילות שבת ויום טוב שהיא תפילת שבע שיש יש ברכת קדושת היום. מה עומד מאחורי התופעה יוצאת הדופן של שלש ברכות באמצע בתפילת ראש השנה?
• כיוון הסבר אחד נרמז במשנה ר"ה לב. בטענת רבי עקיבא, 'אם אינו תוקע למה הוא מזכיר': מקור שלש ברכות הוא בסדר תקיעות שהוא שלש של שלש שלש. הברכות מלוות את התקיעות [מעין סיפור יציאת מצרים שמלווה את מצוות הלילה – 'בעבור זה']. זה נדרש בעיקר משום שהתקיעות הן קול גולמי שיכולת לבטא תכנים שונים; הברכות מטעינות תוכן ומשמעות לתקיעות, וכל סדר קיעות הוא בעל תוכן שונה.
• עוד ברור במשנה זו, שהמבנה היסודי של שלש ברכות הוא קדושת היום, זכרונות ושופרות, ודיון התנאים הוא היכן לשבץ את ברכת מלכויות. מהדיון עצמו משתקף שמלכויות לא משתייך באופן אורגני למגבש משותף עם זכרונות ושופרות, אלא מצטרף בפני עצמו לתפילה. תמונה דומה יש משנה תענית שם יש זכרונות ושופרות ללא מלכויות. טענת רבי עקיבא מתבארת שמחד ששלש ברכות מלכויות זכרונות ושופרות מלוות תקיעות, ומאידך המבנה היסודי של שלש ברכות לא כולל את מלכויות, ומכאן השאלה איך לסנכרן את שלש ברכות האמצע עם שלש ברכות שקשורות בסדר תקיעות.
• תמונה דומה של מבנה ברכות האמצע יחד עם הסבר שונה לחלוטין למקור שלש ברכות מופיע בספרא, שם רבי אליעזר דורש את המקור לברכות מדרשת הפסוק 'שבתון'- קדושת היום;  'זכרון' – זכרונות; 'תרועה' – שופרות. ראש השנה הוא יום שתוכנו עמום, בשונה מרוב המועדות שיש להם תוכן ברור. רבי אליעזר קורא את הפסוק כמבטא שלושה תכנים של היום באמצעות שלש מלים שכל אחד מהם מבטא תוכן של היום – יום שבתון, יום זכרון ויום תרועה.  יש שלש ברכות כי יש ליום שלש קדושות היום [בשונה ממועדות אחרים שיש להם תוכן אחד]. ר"ע בספרא מודה לעיקר השיטה של ר"א ורק סובר שברכת קדושת היום נלמדת ממקרא קודש [יש לדון האם לשיטתו סדר הברכות שונה: זכרונות, שופרות וקדושת היום]. שלש ברכות אלו דומות לתבנית הבסיסית שציינו לה לעיל במשנה: שלש ברכות הן קדושת היום, זכרונות ושופרות. הספרא דורש את מלכויות מהצירוף של סוף הפסוק הקודם המסיים את חג השבועות 'אני ד' א" לפסוקי 'החודש השביעי'. לדעת רבי יוסי ברבי יהודה נלמד מפרשת חצוצרות, וגם לשיטתו, ברור שהמבנה הבסיסי הוא זכרונות ושופרות שנלמד מפרשת חצוצרות, ואליהם מצורפת ברכת מלכויות.
• המבנה הזה של מז"ו משתקף גם בתוספתא ר"ה א:יב, שם המלכויות מתוארות כרע לברכות זכרונות ושופרות: אומרים ברכת מלכויות כדי להמליך את הקב"ה, וברכות זכרונות ושופרות מביאים אותנו לפניו – 'אמרו לפניו מלכיות זכרונות ושופרות, מלכיות כדי שתמליכוהו עליהם; זכרונות כדי שיבא זכרונכם לטובה לפניו; שופרות כדי שתעלה תפלתכם בתרועה לפניו.
• יש לדברים האלו רקע פשוט – מלכויות אינו מהשורש היסודי של היום משום שהתורה ממעטת לתאר את הקב"ה כמלך. הקב"ה מתואר בתורה בעיקר כאלוקים, ויש בתורה רק פסוק אחד ברור בו הוא מתואר כמלך 'ד' ימלוך לעולם ועד'. רק בנביאים ובכתובים יש עלייה בתיאור הקב"ה כמלך, והדבר ניכר בריבוי פסוקי המלכות בנביאים ובכתובים ובמיעוט הפסוקים בתורה. דומה שהרקע לכך הוא שרוב המלכים בתורה הם מלכי ערים, והשוואה של הקב"ה אינה מתארת אותו בעוצמה הראויה. תיאורו כמלך בא מול תיאורי מלכי אימפריות, ולכן הוא מתואר בתורה כמלך מול מלך מצרים, ובנ"ך יש עלייה בתיאורי האימפריות ומלכיהם, ולכן גם בתיאור הקב"ה כמלך. יש לקחת בחשבון ששילוב המלכויות בתפילת ר"ה אולי משוחח עם תקופת יבנה, עם האימפריה הרומית והקיסר העומד בראשה שהכריז על עצמו כאל, ומול כל אלו אנחנו ממליכים את הקב"ה למלך העולם.
• ובחזרה למשנה בר"ה: המשנה הזאת משקפת אותו מבנה של ברכות כמו בספרא, שלש הברכות באמצע הן קדושת היום, זכרונות ושופרות, והיא דנה היכן לשלב את המלכויות. ריב"נ הציע לשלב אותן בבברכת קדושת השם שהיא ברכת האלוקות, והדברים מובנים על שום הקרבה בין מלכויות ובין תיאור הקב"ה כאלוקים, שזה עיקרה של ברכת קדושת השם. מיקומה שם אף משמר את התיאור לעיל שברכת מלכויות היא הרקע ליום, ומקומה הראוי הוא בשלש ראשונות שהן הרקע לעיקר התפילה שהיא ברכות האמצע, ובר"ה אלו הן זכרונות ושופרות.
• ר"ע חולק, ולגרסת רוב העדים שיטתו היא לצרף את המלכויות לקדושת היום. אף שפשוט יותר לצרף את תוכן מלכויות לקדושת השם, ר"ע העדיף להכניס את מלכויות לשלש אמצעיות, כדי לתקוע על סדר ברכות, ובכך יצר מגבש של מז"ו.
• השלב הבא מתרחש באושא שם כבר התקבל שמז"ו מהוות מגבש, והדיון ביבנה על מיקומה של ברכת קדושת היום שהיא הופכת לברכה הנודדת. רשב"ג קבע אותה עם זכרונות שהיא הברכה אמצעית, ובכך חרג משיטת ר"ע, ואילו רבי קובע שעליה להיות ברכה רביעית, וחוזר בכך לשיטת ר"ע.
• בכ"י קויפמן יש נוסח אחר שפוגש נוסח חלק מהעדים בתוספתא שמשרטטת תמונה שונה. לנוסח כ"י קויפמן [שהוא גם נוסח שני עדים תימניים] ר"ע מודה לריב"נ שמצרפים את מלכויות לקדושת השם, הוא פותר את שאלתו בכך שהוא מצמיד אותם לברכת זכרונות, ומשמיט את ברכת קדושת היום: 'אלא אומ' אבות וגבורות וקדושת השם וכולל מלכיות עם קדושת השם ותוקיע. זכרונות ותוקיע. שופרות ותוקיע'. הצירוף של מלכויות לקדושת השם הוא מתבקש; בכך תוקעים גם למלכויות ושלושת הברכות מוצמדות יחד למגבש של שלש ברכות על סדר ברכות. כדי לאפשר את צירופם יחד היה צריך להזיז ממקומו את ברכת קדושת היום. החידוש המרכזי כאן הוא שיש שמונה ברכות, שבנויות עדיין על שלש שלש: הברכה השלישית של  שלש ראשונות חופפת לברכה הראשונה של שלש אמצעיות. המשנה עצמה העלימה מאיתנו את מיקומה של ברכת קדשות היום; דומה שהסוד מתגלה בתוספתא ר"ה ב:יא. ברייתא זו מבילה לברייתות בספרא ובשני התלמודים, שבהן שיטת רשב"ג היא שקדושת היום מצורפת לזכרונות שהיא הברכה האמצעית. ברם בכ"י לונודון ודפוס ראשון של התוספתא, שיטת רשב"ג היא שקדושת היום מצורפת לזכרונות שהיא הברכה הרביעית. ר"ש ליברמן סבר מדובר בשיבוש; ברם ניתן את דעתנו ששיטה זו תואמת את נוסח כ"י קויפמן, שברכת זכרונות היא הברכה הרביעית. לפי זה, עדותו של רשב"ג שנהגו ביבנה כשיטת ר"ע, יכולה לתאום את שיטת רשב"ג עצמו ולגלות שר"ע צירף את מלכויות לקדושת השם ו'הזיז' את קדושת היום לזכרונות, הן כדי לצרף את מלכויות לזכרונות, והן כי קדושת היום המרכזית בתורה היא 'יום הזיכרון'. לאור זאת, שיטת רבי שצירף את קדושת היום למלכויות, לא חזרה לשיטת ר"ע ביבנה אלא חידשה את 'הזזת' מלכויות מברכת קדושת השם לברכה רביעית תו צירופה לקדושת היום. מסבתר שרבי לא ראה בעין יפה את המעבר לשמונה ברכות, וביקש להחזיר עטרה לישונה שיש שלש ברכות אמצעיות. ומכאן מבט מסכם למחלוקת העדים בנוסח המשנה: נוסח קויפמן משקף את התהליך שאירע ביבנה [והשתמר בתוספתא], ונוסח שאר העדים מתאר את שיטת ר"ע עצמו ברוח שיטת רבי.
• מחלוקת המשנה והספרא ביסוד דין מז"ו משתקפת במחלוקת ראשונים באילו תפילות לומר מז"ו. שיטת בעל המאור שיש לומר תשע ברכות בכל תפילות היום משקפת את עמדת הספרא שקדושת היום של ר"ה היא משולשת וזוקקת שלש ברכות; שיטת רוב הראשונים שיש לאמרם רק במוסף משקפת את שיטת המשנה שהברכות הן על סדר תקיעות. בשם הגר"ח מובא שאף שאנחנו נוהגים לאמרם רק במוסף שעדיין אנחנו מזכירים את שלושת התכנים בברכת קדושת היום בכל התפילות: ותתן לנו… את יום הזיכרון' – זכרונות; 'יום תרועה' – שופרות; 'מלך על כל הארץ' – מלכויות.