מראי מקומות

א. אמר איני נשבע פוטרין אותו מיד

1. שבועות לט. "אם אמר איני נשבע…הרשעים האלו", וברש"י ד"ה פוטרין אותו מיד"; שם לט: "אם אמר איני נשבע… על שניהם".
2. השוו את לשון הסוגיה ללשון הרמב"ם הלכות שבועות פי"א הלכה יח:
   • איזו מילה השמיט הרמב"ם? איזה משפט הוא הוסיף?
   • מה פשר הבדלים אלו? איזו תפיסה של איום מבצבצת מהבדלים אלו?
3. עיינו ברמב"ם הלכות שבועות פי"א הל' טו, יט. מה הסבר עמדת הרמב"ם שלא מאיימים בשבועת ספק ובשבועת היסת? האם עמדה זו משתלבת עם הבנתו את האיום?
4. "שבועה חלה על שניהם" – ראו לט: רש"י ד"ה חלה על שניהן, ואת שני הפירושים בר"י מיגאש מז: (מצורף).
5. סכמו את פירוש המונח "פוטרין אותו", ועמדו על יסוד הדין המחייב תשלומין לאומר איני נשבע.

ב. האם אפשר לחזור מהתחייבות בבית דין – הדיון בתד"ה אם אמר איני נשבע

1. בכדי להבין את דיון התוספות, יש לעיין מקודם בסוגיות הבאות:
   • ב"מ לד. "פשיטא אמר איני משלם… ודחויי הוא דקא מדחי ליה".
   • בבא בתרא קכז: "שלח ליה ר' אבא לרב יוסף בר חמא האומר לחבירו עבדי גנבת… כדברי חכמים".
   • סנהדרין כד. המשנה "נאמן עלי אבא", ובגמרא כד: "איבעיא להו לאחר גמר דין… לאחר קניין כלום".
2. שיטת ר"ת:
   • ב"מ לד: תד"ה וחזר ואמר.
   • שבועות לט. תד"ה אם אמר איני נשבע
3. חידושי הרמב"ן לב"מ לד. ד"ה אלא אמר הריני משלם.
   • איזה נוסח בסוגיית ב"ב הופיע בעדי הנוסח של התלמוד שעמדו לפני הרמב"ן?
   • כיצד הוא הכריע באשר להכרעה איזה מהם הוא הנוסח המקורי?
   • מהו ההבדל המיתודולוגי בין ר"ת ובין הרמב"ן בגישתם לשאלת הנוסח בגמרא בב"ב?
   • עיינו בעדי הנוסח המצורפים של סוגיית ב"ב.
4. האם שני הפירושים בתוס' נובעים רק משיקולי דיאלקטיקה או האם יש שיקולי פשט בתוך הסוגייה עצמה לכאן או לכאן?
5. סכמו:
   • מהו היחס בין הסוגיות? האם מדובר בסוגיות הנ"ל בנושא אחד?
   • מהם הגישות השונות בראשונים לטיפול בנוסח הסוגיה?
   • את עיקרי השיטות של הראשונים.
   • מהם היסודות ההלכתיים של הדיון בין הראשונים?