מראי מקומות
א. שמחת בית השואבה
- משנה סוכה ד, א; ה, א-ד
- סוכה נ: "איתמר רב יהודה… ימי בראשית".
- ירושלמי סוכה ה, א "אמר רבי יהושע בן לוי למה… רוח אלוקים".
- רש"י נ. ד"ה בית השואבה [ראו גם רש"י מב: ד"ה החליל]; פירוש המשנה לרמב"ם סוכה ה א ד"ה ובית השאובה; ספר המצוות לרמב"ם עשה נד; רמב"ם לולב ח, יב-יג; כלי המקדש ח, ו.
- חידושי הגר"מ והגרי"ד לולב ח, יז [=אגרות הגרי"ד הלוי לולב ח, יב]
- להרחבה – יש דיונים נרחבים בספרות המחקר על נוסח הביטוי "בית השואבה" ומשמעותו, וניסיונות להסביר את שני הנוסחים במשנה. צירפתי את דיון הרי"ן אפשטיין במבוא לנוסח המשנה עמ' 322-320 ואת מאמרו של מ"צ פוקס [יש דיון רחב בביאורו של משה בנוביץ לסוגייה בסדרת "תלמוד האיגוד"]
- מקורות על חליל במשנה – משנה ביכורים ג, ב-ד; שבת כג, ד; כתובות ד, ד; בבא מציעא ו, א; קינים ג, ו
ב. החליל לא דוחה שבת ויום טוב
- משנה ערכין ב, ג; ערכין , י, א "מאי שני הני… של עצרת".
- תוספתא ערכין א, ו; תוספתא סוכה ד, יד [שימו לב לנוסח כ"י ערפורט]
- סוכה נ, ב מ"תנו רבנן החליל דוחה את השבת" עד המשנה הבאה נא.
תקציר השיעור
החליל במסכת סוכה ומהותו
המשנה במסכת סוכה (פרק ד' ופרק ה') עוסקת בדין ה"חליל", וקובעת שהוא נוהג חמישה או שישה ימים ואינו דוחה שבת או יום טוב. המשנה בפרק ה' מקשרת את החליל ל"בית השואבה". החליל ככלי נגינה מופיע בספרות חז"ל בהקשרים של תהלוכות שונות כמו הבאת ביכורים, הלוויות וחופות. החליל עצמו היה עשוי מעצמות חלולות. השאלות המרכזיות בהקשר זה הן מהו בדיוק "חליל של בית השואבה" ומדוע הוא אינו דוחה שבת ויום טוב.
הבנת המונח "חליל של בית השואבה": מחלוקת ראשונים
קיימת מחלוקת יסודית בין רש"י והרמב"ם בהבנת הקשר בין החליל, שמחת בית השואבה וניסוך המים:
- שיטת רש"י: רש"י מפרש שהחליל קשור לשמחת בית השואבה, וכי שמחה זו קשורה בניסוך המים. המקור לדבריו הוא הפסוק "ושאבתם מים בששון ממעיני הישועה". רש"י רואה ב"ששון" המלווה את שאיבת המים לניסוך, כתיאור המוזיקה והתזמורת. לדעת רש"י, ניסוך המים היא מצווה "חשובה" ו"קמאית" הנוגעת ליסודות הבריאה, דרך המים היורדים לשיתין (ניקוז המזבח). החליל, יחד עם כינורות, הוא חלק משמחה זו אך אינו דוחה יום טוב.
- שיטת הרמב"ם: הרמב"ם (הלכות סוכה ולולב ח, יב) מתאר את השמחה בחג הסוכות כ"שמחה יתרה" במקדש, המקיימת את הפסוק "ושמחתם לפני השם אלהיכם שבעת ימים". בניגוד לרש"י, הוא אינו מקשר את החליל או את שמחת בית השואבה לניסוך המים. לשיטתו, שמחה זו היא חלק ממצוות שמחת הרגלים הכללית, הכוללת הקרבת שלמים, אכילת בשר ושתיית יין, ולשחוק בכלי נגינה ולרקד במקדש בלבד. בפירוש המשנה, הרמב"ם גורס "בית השאובה" (באל"ף) ומפרש אותו כמקום שמיועד לשמחה וזמר, מבלי לקשר אותו לשאיבת מים פיזית. הוא רואה בפסוק "ושבתם מים בששון" ביטוי מטפורי למקום שבו מתרחשת פעילות של ששון ושמחה.
הסבר הגר"מ והגרי"ד
הגר"מ והגרי"ד סולובייצ'יק ז"ל הציעו ליישב את הרמב"ם על ידי כך שהם קבעו כי ישנם שני דינים נפרדים של שמחה בחג הסוכות:
- שמחת הרגל במקדש: דין מיוחד בחג הסוכות הנובע מ"ושמחתם לפני השם אלהיכם שבעת ימים", המתבטא בהלל ושבח באמצעות תזמורת וחליל. זוהי השמחה שהרמב"ם מתאר בהלכות סוכה ולולב.
- שמחה המלווה את ניסוך המים: דין נוסף וספציפי, המבוסס על "ושאבתם מים בששון", לפיו ניסוך המים מלווה בחליל (או תקיעה בחצוצרות, כפי שמוזכר בהלכות תמידין ומוספין י, ו'). לדעתם, החליל המוזכר בתחילת המשנה (חליל של בית השואבה) קשור לליווי ניסוך המים, בעוד שמחת בית השואבה הכללית היא שמחה מקדשית בפני עצמה.
לשיטתם, הסוגייה נ: מתפרשת כרש"י שהיא עסוקת בקיושם של ניסוך המים, והרמב"ם בסוף הלכות לולב מביא את הקיום של שמחה במקדש. ברם, קשה לי לקבל את דבריהם, שכן הקיום של שמחה בניסוך המים הוא שתקיעה בחצוצרות והיא מסואת בדף מח, וברור שהרמב"ם מביא בסוף הלכות לולב את החליל של המשנה הזאת ומפר שואתה על השמחה במקדש.
פירוש הירושלמי: שאיבת רוח הקודש
הירושלמי מפרש את "בית השואבה" באופן מטפורי, ולא כקשור למים פיזיים: "למה נקרא שמה בית השואבה? שמשם שואבים רוח הקודש, על שם שנאמר 'ושאבתם מים בששון ממעיני הישועה'". המים המדוברים אינם פיזיים אלא ביטוי מטפורי לקבלת השראה ורוח הקודש מהשהות במקדש. הירושלמי מביא דוגמא מיונה בן אמיתי, שקיבל רוח הקודש בשמחת בית השואבה, וקושר זאת לכלל ש"אין רוח הקודש שורה אלא על לב שמח". פרשנות זו דומה לתפיסת הרמב"ם, המנתקת את השמחה מניסוך המים הפיזי ומקשרת אותה להשראה ושמחה רוחנית במקדש.
החליל ודחיית שבת ויום טוב
המשנה קובעת שהחליל אינו דוחה שבת ויום טוב. הגמרא (סוכה נ ע"ב) מביאה ברייתא שמציגה מחלוקת תנאים בשאלה זו.
- דין חליל של קרבן מול חליל של שואבה (שיטת רב יוסף): רב יוסף מבחין בין שני סוגי חלילים שהיו במקדש:
- חליל של קרבן: המוזכר במשנת ערכין ב, ג', אשר מכה לפני המזבח בחגים. מחלוקת התנאים בברייתא מתייחסת לחליל זה. רבי יוסי ברבי יהודה סבור ש"עיקר שירה בכלי ועבודה היא ודוחה את השבת", ואילו חכמים סבורים ש"עיקר שירה בפה ולאו עבודה היא ואינה דוחה את השבת".
- חליל של שואבה: המוזכר במשנת סוכה. לדעת רב יוסף, חליל זה הוא "שמחה היא ואינה דוחה את השבת" לכולי עלמא, כולל רבי יוסי ברבי יהודה, כיוון שאינו קשור לעבודה כלשהי.
- מחלוקות תנאים ואמוראים (שיטת רבי ירמיה בר אבא): רבי ירמיה בר אבא חולק על רב יוסף. לדעתו, המחלוקת בברייתא מתייחסת דווקא ל"שיר של שואבה". רבי יוסי ברבי יהודה סבור ש"שמחה יתירה נמי דוחה את השבת", ואילו חכמים סוברים ש"שמחה יתירה אינה דוחה את השבת". לעומת זאת, על "שיר של קרבן" "דברי הכל עבודה היא ודוחה את השבת". נראה כי בבקרים מסוימים בחג הסוכות היו מקיים חליל של קרבן (שדוחה שבת/יום טוב), ובערב לא (שמחת שואבה שאינה דוחה). התוספתא (סוכה ד, יד; ערכין א, ו) מציגה נוסחים סותרים המעידים על מורכבות ההבנה של מחלוקת זו.
