תקציר השיעור

• תעניות היחידים ותעניות הציבור 'משוחחות' עם זמני הרבעיה שלמדנו עליהן בדף ו. תעניות היחידים מתחילות בי"ז במרחשוון שהוא שמן 'רביעה אפילה', והבית דין גוזרים תעניות על הציבור החל מר"ח כסלו שהוא זמן 'רביעה אפילה' של ר' יוסי. כלומר, תעניות מתחילות בהגיע 'רביעה אפילה' ולא ירד גשם; היחידים רגישים יותר והחיישנים שלהם חווים כבר בי"ז במרחשוון מה שרוב האנשים חווים רק בר"ח כסלו.
• מי הם אותם יחידים? מדובר בלשון מיוחדת, והשימוש בו הוא כניגוד ל'ציבור' בהמשך המשנה. רש"י ו. כותב שהם חסידים, כנראה על פי הגמרא יא:; הגמרא כאן י. קובעת שהכוונה לתלמידי חכמים. ההגדות נפגשות כי לא עם הארץ חסיד.
• דיון הגמרא האם תענית היחידים מוגבלת רק לשני חמישי ושני הוא האם מדובר בתענית ש'רוכבת' על המודל של תעניות הציבור ומשתייכת למערך תעניות הגשמים או האם מדובר בתענית עצמאית שהם מקבלים על עצמם כנדר
• י: – הגדרת תלמיד – 'אל יאמר אדם איני תלמיד' – מלשון הטור משמע שמדובר בהיתר לומר שאני תלמיד; הב"י תמה עליו וקבע שהכוונה שהוא חייב להתענות. ט"ז שוקבע שהיות ומותר לומר יחיד אני, לכן יש חובה להתענות. מגן אברהם – יש להבחין בין שני סוגי תלמידי חכמים: תלמיד רשאי לצום ותלמיד חכמים רחב חייב להתענות.
• מסכת כלה – רש"י מפרש שהכוונה למסכת כלה ממסכתות קטנות; ר"ח מפרש שהכוונה למסכת הנלמדת בחודשי הכלה.
• קידושין מט: – מי שידוע אפילו רק את מסכת כלה נחשב תלמיד. בשבת קיד. שם הגדרות שונות של תלמידי חכמים, וביניהם 'תַּלְמִיד חָכָם שֶׁמְּמַנִּין אוֹתוֹ פַּרְנָס עַל הַצִּיבּוּר זֶה שֶׁשּׁוֹאֲלִין אוֹתוֹ דָּבָר הֲלָכָה בְּכׇל מָקוֹם וְאוֹמֵר וַאֲפִילּוּ בְּמַסֶּכֶת כַּלָּה'. מכאן משמע שלהיות בקי במסכת כלה זה משהו מיוחד. תוספות במקומות שונים ומסובר היטב בריטב"א בסוגייתנו – לתלמי דחכמים ולעמי הארץ יש תחומי ידע שוניםץ מסכת כלה היא בשולי הידע התלמודי; יש עמי הארץ שיודעים דווקא אותו בגלל שהוא קצר וממוקד. לעתים תלמידי חכמים שמתמקדים ברכישת הידע הרחב, דווקא הם לעתים לא יודעים את מסכת כלה, ולכן זה שבח לתלמיד חכמים שהוא יודע אפילו את מסכת כלה.
• מתענה על צרה ועברה – ראשונים הקשו מהגמרא כה: שם יש דעות שונות לגהבי המשך התענית אם ירד גשם ביום תענית גשמים. ראבי"ה סבור שיש למשוך את אותה מחלוקת לתוך סוגייתנו; רמב"ם הבחין בין יחיד ובין ציבור [ההסבר הוא שלציבור בי"ד גוזרים עקב הצרה ואילו היחיד קיבל עליו תענית בנדר]; הראב"ד הבחין בין תעניות גשמים ובין תענית על שאר צרות.
• אם התענה על חולה ומת – רש"י כותב שממשיך את התענית; אור שמח מקש המדוד שהפסיק להתענות על בנו מבת שבע כשגילה שמת.