תקציר השיעור

• עסקנו בשיעור קודם ביחידים שצמים על צרת הציבור; הסוגייה ממשיכה מכאן בתביעה ליחידים להשתתף בצרת הציבור [התנועה ההפוכה].
• השאלה ביסוד הדיון על מי שהולך ממקום למקום – להיכן הוא משתייך והאם הוא חש את צרת הציבור.
• ההולך ממקום שאין מתענין למקום שמתענין – הוא מגיע ממקום בו אין את הצרה, והוא אינו בן המקום. ועדיין, אסור לו לאכול בפניהם. ראבי"ה אוסר רק בפניהם, כלומר הוא אינו חש באופן קיומי את הצרה. טור – אם הולך קודם יום התענית חייב להתענות כי קבלתהתענית של הציבור מחייבת אותו.
• ההולך ממקום שמתענין למקום שאין מתענין – רש"י כותב שחייב להתענות מדין חומרי המקום שיצא משם, כלומר הוא עדיין שייך לשם, ולכן הדין הזה מחייב רק אם דעתו לחזור. תוספות כותבים שחייב מכוח קבלת התענית ואפילו אם אין דעתו לחזור.
• למה תתראו – צ"ע למה המדרש הוציא את המקרא מפשוטו, על מה ולמה צריך לתאר שהיה להם אוכל ועדיין ירדו למצרים לרכוש מזון.
• אל תרגזו בדרך – הקריאה לשקוע בתורה אסור שתגרום לאדם לא לשים לב לדרך, למקום בו הוא נמצא. הסוגייה יuצרת איזון – יש לימוד שחייבים ללמוד גם בדרך, ויש לימוד שאסור, זהו האיזון בין דבקות מתמדת ובין שימת לב לדרך.
• החובה להשתתף עם הציבור  בצרה – החובה להרגיש קשר לעם היהודי ולחוש קיומית שהצרות שלו הן שלי. סבא הרב ז"ל תיאר את החובה הזאת 'ברית גורל' בקול דודי דופק. רמב"ם הלכות תשובה – פורש מדרכי ציבור אין לו חלק לעולם הבא.
• איסור לשמש מיטתו בשני ריעבון והשבח של מי שמרעיב עצמו בימי ריעבון – יש באוכל ובמיניות ממד בסיסי לקיום הגוף, אבל יש באוכל גם אכילת אווה, ובמיניות יש בסיס של הולדת ילדים, דבקות של זוג ויש גם ממד של תאווה. בשעת צרה אנחנו חיים בהישרדות. מההיתר של הסוגייה בחשוכי בנים עולה בבירור שלא מדובר באיסור על תשמיש עצמו, שהרי יש נסיבות שמותר. שו"ע התיר אף לשמש בליל טבילה. מכאן עולה שמדובר בחובה להזדהות עם צרת הציבור, ולא לחיות כאילו זה לא נוגע לי, אבל עדיין יש מקום להולדת ילדים ולשימור הזוגיות [ליל טבילה], ונכון לוותר על התאווה. בתוספות כותבים שזו מידת חסידות. תרגום למלחמה בה אנו מצויים: נכון להזדהות עם הצרה הגדולה, למצוא דרך בה אדם מבטא שהוא מוריד את רמת חייו ומוותר על מותרות והנאות, אולם דומה שיש דרכים רבות לבטא זאת, ובמלחמה כה ארוכה ודאי שלא נכון לאסור תשמשי לתקופה כה ארוכה. ועם זאת, אסור לחזור לשגרה אלא חובה להמשיך ולהזדהות עם המשפחות השכולות, משפחות החטופים, המפונים וכל מי שנפגע. אני עצמי ממעט לצאת למסעדות, לא מתכנן חופשה [איך אפשר לצאת לחופשה כשיש פליטים חסרי בית?] – חושב שנכון שכל אחד ימצא עבור עצמו מה מהווה אצלו בסיס ומה מותרות, ויוותר על המותרות.