פתיחה – התחלת התמרון והכניסה הקרקעית לעזה
ליל שבת וירא היה ליל שבת ראשון לאחר התחלת התמרון הקרקעי. לב כולנו היטלטל בין הנחישות להילחם ובין הדאגה העמוקה ללוחמים.
מתוך מהדרשה
בימים אלה אני מרגיש כמו אברהם ושרה יחד בעמידתם מול העקידה:
אברהם עונה הנני – וַיְהִי אַחַר הַדְּבָרִים הָאֵלֶּה וְהָאֱלֹהִים נִסָּה אֶת אַבְרָהָם וַיֹּאמֶר אֵלָיו אַבְרָהָם וַיֹּאמֶר הִנֵּנִי.
לעומתו, שרה מתוארת בפירושו של רש"י (בראשית כ"ג:ב'), כמי שנשמתה פורחת מרוב דאגה: נסמכה מיתתה לעקידה, שעל ידי בשורת עקידה שנזדמן בנה לשחיטה, וכמעט לא נשחט, פרחה רוחה ומתה.
נשמתנו כמעט פורחת מדאגה לבנים שלנו שלוחמים בחזית; אנחנו נמצא כוחות לומר "הנני".
אברהם אומר "הנני" פעמיים, והפעם הנוספת היא לאחר העקידה:
וַיִּקְרָ֨א אֵלָ֜יו מַלְאַ֤ךְ י"י֙ מִן־הַשָּׁמַ֔יִם וַיֹּ֖אמֶר אַבְרָהָ֣ם ׀ אַבְרָהָ֑ם וַיֹּ֖אמֶר הִנֵּֽנִי׃
אברהם מגלם בעקידה את הנכונות למשימה, שעיקרה הישמעות לדבר ה', יהא אשר יהא. הוא הולך אל "אחד ההרים אשר אומר אליך", בלי לדעת בדיוק למה הוא הולך ולהיכן.
"יראה לו השה לעולה" – אם הקב"ה רוצה שהוא יעלה את בנו לעולה הוא יעשה זאת. הוא לא שש להרוג את בנו; הוא שש לקיים את רצון ה'. וכך הוא אומר "הנני" בפעם השנייה. העיקר הוא להיות בתודעה של "הנני".
האמירה "'הנני" אינה רק של אברהם, היא גם של יצחק. היא של שניהם. וכך כתב רש"י (בראשית כ"ב, ח'):
א-להים יראה לו השה – ויבחר לו השה, ואם אין שה – בני, ואף על פי כן יחדו – בלב שלם
נדייק. דווקא כי לא יודעים להיכן הולכים, לכן היא נעשית "יחדיו".
"ועקידת יצחק לזרעו היום ברחמים תזכור". מחבר "משך חכמה (ויקרא כ"ג, כ"ד) לימד אותנו את משמעות האמירה הזאת:
להזכיר זכות העקידה שופר של איל, כמו שאמרו פרק קמא דראש השנה (טז, א), והתקיעה מכניס זכות ישראל מה שנחלו מיצחק, למסור עצמם לחרפה ולמכה ולביזה עבור שם השם יתברך כי נקרא עליהם – זהו זכות עקידה, שבניו עוקדים כל תאותיהם והרגשותיהם ושאלות החיים על מוקד אהבת ה' ותורתו.
"ועקידת יצחק לזרעו היום ברחמים תזכור" מתבארת כך: אנחנו מקבלים על עצמנו להיות מוכנים ללכת בדרכו של יצחק אבינו ולעקוד את עצמנו על המזבח.
אנחנו עומדים היום משתאים מול עוז רוחם וגבורתם של הלוחמים האומרים "הנני". האמירה הזאת משולבת ב"וילכו שניהם יחדיו". אנחנו הולכים ביחד, "כאיש אחד בלב אחד.
כמו ש"הנני" חוזר פעמיים, כך אף "יחדיו" חוזר פעם נוספת אחרי העקידה:
וַיָּ֤שׇׁב אַבְרָהָם֙ אֶל־נְעָרָ֔יו וַיָּקֻ֛מוּ וַיֵּלְכ֥וּ יַחְדָּ֖ו.
הלוואי שנדע לשמור על ה"יחדיו" גם אחרי המלחמה.
אני משתף בשיחה מרגשת עם חתני, אבי עובדיה, שנלחם בגדס"ר של ביסל"ח בתוך הרצועה.
אבי תיאר לי את גודל השעה, את ה"יחדיו" ואת גודל הרוח: הלחימה קשה; אנשים יודעים מה משמעות הכניסה פנימה ואת הסכנה שעומדת בפניהם. ועדיין, הם עומדים בתור כדי להיכנס – "הנני"!
אבי מתאר "יחדיו" שלא יתואר – של גודל האחווה והרעות בין הלוחמים. האמירה המרכזית שלו שמהדהדת לי באוזניים היא "אנחנו מנצחים".
שנים פחדנו מכניסה קרקעית; מלהתעמת עם האויבים שלנו. נכנסנו לעימות הזה בעל כורחנו. עתה שאנחנו אומרים "הנני" וצועדים "יחדיו" – יש לנו עוצמה וכוח.
נתפלל ששעה שאנחנו מקיימים בעצמנו את שנחלנו מיצחק את אמירת "הנני", שעה שאנחנו צועדים "יחדיו", שנזכה שהקב"ה ישמור על בנינו האהובים והמלאך מן השמים יקרא "אל תשלח ידך אל הנער":
וַיֹּ֗אמֶר אַל־תִּשְׁלַ֤ח יָֽדְךָ֙ אֶל־הַנַּ֔עַר וְאַל־תַּ֥עַשׂ ל֖וֹ מְא֑וּמָה כִּ֣י׀ עַתָּ֣ה יָדַ֗עְתִּי כִּֽי־יְרֵ֤א אֱ-לֹהִים֙ אַ֔תָּה וְלֹ֥א חָשַׂ֛כְתָּ אֶת־בִּנְךָ֥ אֶת־יְחִידְךָ֖ מִמֶּֽנִּי.
